Feel Pink

תיק ניטים, שמלה ורודה, טייץ' שחורים- זארה
צמידים- אקססורייז
לק- ג'ייד (מספר' 30) ושיק (מספר 32)
מטפחת- חנות יד שנייה בראש פינה


אני אוהבת ורוד, מעולם לא הכחשתי זאת. ועדיין, בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי משלבת את הורוד עם שחור,וככל שהניגודים יותר בולטים, אני יותר מרוצה. להרכיב אאוטפיט כל אחד יכול, אבל להפוך אותו לשלך, ולדאוג שיהיה בו אמירה אישית שלך, זה כבר סוג של אמנות. אני לא מתכננת מה ללבוש. אני פשוט קמה בבוקר ולובשת מה שאני מרגישה באותו הרגע. שמעתי פעם שאומרים שנשים מתחלקות לשתי קבוצות- אלה שמתלבשות בשביל למשוך גברים, ואלה שמתלבשות בשביל לגרום לנשים אחרות לקנא, או מינימום להרים גבה. אני לא חושבת שזה נכון. יש עוד קבוצה של אנשים, שמתלבשים בשביל... עצמם. קמים בבוקר ופשוט נותנים לאני העצמי שלהם לצאת החוצה דרך הבגדים והאביזרים. אני מאמינה שהקבוצה הזו מייצגת אותי נאמנה. כבר אמרו לי לא פעם, שאפשר לקרוא אותי לפי מה שאני לובשת. בימים שאני מוטרדת, אני אפורה; בימים שאני מרגישה נלהבת או מלאת-אנרגיות, תראו אותי עם סגול וירוק; כשבא לי משהו קצת תמים, אני לובשת בגדים נשפכים בצבעי שמנת, כשבא לי להרגיש גירלי-גירל אני לובשת הרבה הרבה ורוד, וכשבא לי ללכת על המראה הקלאסי (בלונד ושחור) אז תראו אותי עם אאוטפיט שלם בשחור, כולל הלק. מילת-המפתח אצלי היא ללא ספק לשחק עם הבגדים, לנסות שילובים שלא בהכרח משתלבים, להפגין קצת תעוזה ולתת לטי-שירט ולג'ינס לנוח טיפה על המדף. קיץ הוא עונה נפלאה להתנסות, בעיקר בגלל צבעי הפסטל המדהימים האלה שעושים שמח לעיניים כשהם משולבים ביחד (סגול, ורוד, ירוק מנטה ותכלת. יאמי!) העיקר הוא לא לקחת את הבגדים יותר מדי ברצינות, פשוט לתת להם לספר סיפור עליכם.  כשזה נובע ממשהו אמיתי, ולא מתוך נסיון לעשות רושם על מישהו, הרבה דברים מיוחדים מתרחשים. תנו לאמן שבכם לצאת החוצה. לכו תדעו מה יצא מזה. 

פלסטיק לבן

 איור ועיצוב: רעות בוסיס 2010

http://www.telavivcity.com/article.asp?articlecode=3337

http://www.telavivcity.com//pages/plastiklavan2/blogspot.htm

חתיכת מציאה

לכל ברות-המזל שלא עובדות היום! אסור, פשוט אסור לכן לפספס את המכירה של רוני, מכירה שכל אחת שאוהבת ומבינה באופנה ובסטייל לא יכולה להיעדר ממנה. הכינו את הציפורניים לשליפה- היום, יום שישי, 11:00-18:00, ב'קאסימה פופו', נחלת בנימין 23 (כניסה דרך השער הכחול), ממש לקראת סוף הנחלה. הכניסה היא חינם, הפריטים (בגדים, תיקים, חגורות, תכשיטים) עד 50 ש"ח לפריט (בדקתי, סנדוויץ יבש בדיוטי פרי עולה יותר. אתן יכולות להרשות לעצמן לדלג על ארוחה אחת בשביל פריט מהמם.) הפריטים יהיו יפים, מיוחדים ובעיקר זולים, שזהו, כידוע לכל, השילוש הקדוש. כולנו מרוששות, ועדיין, רובנו יכולות להודות שיש הרבה דברים שאפשר להתפשר עליהם (לימודים, קריירה, בעל? אני צוחקת) אבל על פריטים מיוחדים ועל-זמניים, כאלה שאומרים עלייך הרבה יותר ממה שכל אימא תוכל לומר (מינוס הפאדיחות) והכי חשוב- זה פאן טהור, אז איך אפשר לוותר? אז זהו, שאי-אפשר. החום הוא גם לא תירוץ מספק. א-גרויסע מציאה הוא חתיכת מציאה, אז תעשו לעצמכן טובה, שימו חצאית קצרצרה על הבוטילישס שלכן ובואו להפגין נוכחות. אם אתן לא יוצאות עם שקיות, אז כנראה שהבעיה היא אצלכן.

צילום: אלי בוחבוט 

סטיילינג הורס ודוגמנות: רוני כהן

Sleeping is sooo overrated

לילה \ בוקר טוב לכל מי שקורא שורות אלו! היו ימים מטורפים ולא הרשיתי לעצמי לשבת ולכתוב, על-אף שרציתי מאוד. תקופת המבחנים החלה ועמה הגיע דוחק נוראי בזמן. ואני, כידוע לכל, ממש גרועה בניהול זמן. אז מצאתי את עצמי לומדת בלילות והולכת כמו סהרורית בימים, מדלגת על ארוחות ושוכחת להחזיר טלפונים לאנשים. האמת, שזה לא נוראי כמו שאני מנסה להציג את זה. הרבה תובנות מתעכלות פנימה ברגע שאתה מאבד את עצמך לדעת עקב מחסור רציני בשעות שינה. מבחינה של יצירה, נדודי שינה הם דבר נפלא; כל הדברים היותר מיוחדים, מוזרים ומאתגרים שאני יוצרת מגיעים דווקא ממקום מאוד עייף ותשוש. ההכנות לקראת פלסטיק שוק בלילה לבן בעיצומן; מסתבר שאני עובדת טוב עם לחץ; דברים נקבעים מהר יותר, החלטות מתקבלות, כל תהליך הארגון נכנס להילוך מהיר יותר; אין לי ספק, שעם מבחן באמנות רומנסקית ביום רביעי הקרוב, ואת האירוע של לילה לבן ביום שלמחרת, הימים הקרובים יתארכו אל כדי יום אחד ארוך-מאוד. אז מה מצפה לי בימים טרופים אלו? העיצובים להדפסים כבר נקבעו ונמצאים בשלבים מתקדמים (יש פחות ויש יותר) של יצירה; ליטושים אחרונים על המגזין וכמובן (איך אפשר בלי) אינספור ענייני לוגיסטיים מעצבנים שיכולים לבנות או להרוס אירוע. אני מסתובבת עם המחברת שלי, כותבת הערות, תזכורות ורשימות אינספור ומקווה לטוב. למען האמת, קשה להסתיר את העובדה שאני נרגשת לקראת האירוע ומחכה בקוצר-רוח (זה בגלל כל ההתרוצצויות) לבואו; אני אפילו לא מנסה! הרבה עוד לפניי, סו היר ווי גו...!

One

thanks to polyvore.com for letting me use their beautiful items

הרבה חוטאים במחשבה, שכמות משמע איכות. בפועל, זה לא עובד ככה. הנה, יש לי הרבה מכנסי ג'ינס בארון, אבל בסוף אני חורשת על אותו אחד עד שהוא מתפורר (ממש ככה). אני אישית מאמינה שמספיק ג'קט אחד טוב בשביל לסדר מראה שלם, כזה שהולך גם כאאוטפיט סולידי למשרד או לפגישת- עסקים, אבל שבקלות אפשר להשתמש בו גם כג'קט אופנתי ליציאה בערב עם חברות. הג'קט השחור הזה הוא פשוט, אך לא פשוט מדי. הדיטייל שיש לו בכתפיים מוסיף תחכום ואמירה אישית לבגד. בקולאז' שהכנתי כאן ניסיתי להראות לכם שמספיק פריט אחד- ובמקרה הזה ג'קט איכותי- בשביל לשנות מלתחה שלמה. אפשר כמובן לשלב את הג'קט עם מכנסיים מחויטים (לעבודה או לפגישה) או עם ג'ינס וגופייה בהירה (למפגש עם החברות) אבל אני בחרתי דווקא לשלב אותו עם חצאיות קצרות ונעלי-עקב גבוהים. הכל עניין של מיקס ומאץ'. אני אוהבת לערבב בין טקסטורות, בין צבעים ובין סגנונות. יש כאלה (כמו בן זוגי הנפלא) שחושבים שיש לי סגנון מוזר, לא-מחובר למציאות ואפילו מיושן, אבל מבחינתי- העיקר שאני אוהבת אותו. ככל שהוא פחות רגיל, ככה אני מרגישה שיש אמירה מאחוריו. אני אוהבת טי-שירטס או גופיית סבא צמודה עם ג'ינס, אבל אם אני הולכת על המראה הפשוט בלבוש, בתסרוקת או באיפור או אפילו בבחירת התיק, אני תמיד אלך על משהו מוחצן יותר, כזה שמושך תשומת-לב ובעל אמירה משלו. מבחינתי הקולאז'ים שאני מכינה לכם כאן הם רק ההתחלה של גיבוש השפה העיצובית, האמנותית והאסתטית שלי באופנה ובאמת שאני מקווה שכשאתקדם בתפירה ואדע לתפור לעצמי את הבגדים, אוכל להעלות את העיצובים כאן לאתר, ואולי אז תוכלו לומר שקלטתם (או לא) על מה כל הבאזז.

הבטחתי לעצמי שעד יולי אלמד ללכת על עקבים כמו ליידי אמיתית

מי בא לעזור ונותן לי יד?

thanks for polyvore.com for using their items 

For those soft summer nights...

thanks for polyvore.com for using their items

Blog Lovin

Follow my blog with bloglovin

חסרת-מאמץ גם בפרטים הקטנים

thanks for polyvore.com for using their items

אתם יודעים איך זה...

...דווקא כשהכי עייפים ומתים לישון, אפילו חמש דקות, לא מצליחים להירדם; דווקא כשהכי רוצים שקט, הילדים של השכנים מחליטים לעשות טרור ולהתרוצץ בכל רחבי הבית בצרחות אימים והקנטות הדדיות; דווקא כשבא לנו משהו מתוק, עדיף שוקולד שווייצרי עתיר קלוריות ומשמין להחריד,  כל החיפושים בבית מניבים קרקרים מלוחים במזווה שאלוהים יודע כמה זמן הם שוכבים להם שם; כשיושבים מול דף ריק בהחלטה ברורה שעתה נכתוב את יצירת המופת האישית שלנו, הדף מתמלא בתזכורות לקבוע תור לרופא, או לדברים שצריך לקנות מהמכולת לפני שהשבת נכנסת והחנויות נסגרות; כשאני לוקחת את המצלמה ומחפשת מה לצלם בחוץ, הרחובות כולם שוממים; כשאני נוטלת מכחול ביד ורוצה להתחיל לצייר, אני אף פעם לא יודעת מהיכן להתחיל. נו, אתם יודעים איך זה... אנחנו יכולים לתכנן את חיינו במשך כל החיים ועדיין למצוא את עצמנו בנקודה אחת בזמן מרגישים מגוחכים להפליא. ככה זה, אני מניחה. לחיים יש תכניות משלהם עבורנו ולא פעם קרה שמה שהכי לא רציתי שיקרה, קרה דווקא בתזמון הכי מחורבן שיכול להיות. ומנגד,דווקא כשבא לך להתרסק לחלוטין ולאבד תקווה מלמצוא משהו בעל משמעות בקיום האנושי המיותר הזה, משהו מדהים ויוצא מן הכלל מתרחש מול עיניך. אלאניס מוריסט כתבה על זה שיר שבנה לה קריירה שלמה, אבל היא לא שינתה דבר מלבד לקרוא לילד בשמו- כן, אירוני איך בסופו של דבר השאיפות והרצונות שלנו מצטמצמים לדברים בסיסיים למדי. כמו למשל לסיים שיעור ריקוד בסטודיו בי, לחצות את הכביש ולפנק את עצמי בגלידת רום-צימוקים וריבת-חלב בגביע עצום ב'פאפא אלדו'. או להסתובב בסנטר ולמצוא מגזין שחיפשתי הרבה זמן ולגלות שהוא במבצע. או לצאת באמצע היום ולהיכנס לבית-קולנוע שכונתי (כמו קולנוע-גת ברחוב צייטלין בתל-אביב, קולנוע קטן ולא יומרני, אשר אליו נהגתי ללכת לבד בשעות לא-הגיוניות ולראות סרטים שספק אם הייתי מישהו היה מסכים להצטרף אליי. באותה תקופה שגרתי בתל-אביב (באותו הרחוב, במרחק של כמה בניינים בלבד) ראיתי הרבה סרטים צרפתיים, רומניים ונורדיים ונהניתי מכל רגע. היום זה מרגיש כמו תקופה רחוקה, אחרת, אקספרימנטלית יותר, שבה נהניתי מכל הזדמנות להיות לבד בעיר הגדולה ולחוות אותה על בשרי. היה פשוט יותר לומר שהיום זה קצת אחרת, אבל זה לא יהיה מדויק; לא השתניתי. אני עדיין הבת של אבא שלי, עקשנית, חסרת-סבלנות לעתים, כזו שרוצה ללמוד לבד, להיות יצרנית, לחוות הכל על בשרי. אבל היום אני יותר... נזהרת. מחושבת. מפוכחת. אני עדיין רואה את עצמי מכינה את הריבה בעצמי ותופרת לעצמי את הבגדים ומשפצת בעצמי את הבית; אבל בשנה האחרונה דברים נכנסו לתוך איזון, כזה שעדיין לא הבנתי לחלוטין מהו. יכול להיות שזה בגלל הלימודים התובעניים שמונעים ממני להתפזר למאתיים כיוונים שונים, ויכול להיות שזה פשוט מיקוד כזה שעוד לא היה לי כי אני כבר יודעת מה המטרה שאליה אני מכוונת, גם אם אין לי מושג מאיפה להתחיל.

Five New Things

מימין לשמאל נגד כיוון השעון: בורדה, ארנק פרחוני (גולף), חצאית פרחונית (זארה), משקפי שמש מנומרים (שוק הכרמל), צללית בסטיק של מאק, מהסדרה greasepaint , תיק אפור עם רצועת מתכת ארוכה (זארה)

יום בשוק

ביום הכי חם בשנה, היינו בשוק הכרמל. כן, לא רעיון מבריק, אני יודעת. אבל חגגנו למאיה יום הולדת וכלת-השמחה רצתה יום-שוק, אז יום-שוק איט-איז. וכך פינקנו את עצמנו ביום כיף בעיצומה של תקופת הבחינות הארורה וזה היה בהחלט במקום. לגבי המצפון... הוא הגיע רק בערב.
ובכן, יכולתי להביא לכם תמונות של השלל שקנינו, אבל כגירלי-גירל לא-מפותחת שכמותי, העדפתי להעלות את התמונות החשובות באמת- תמונות מדוכן הממתקים העצום הזה שעשה עלינו (עליי ועל דנה) קופה נאה. אחר-כך הבנות נטשו אותנו לטובת חיים אמיתיים עם בעיות אמיתיות, ואנחנו נותרנו עוד קצת באשליה, שאם לא נזכיר את תקופת הבחינות אז מבחינתנו היא לא קיימת. אז עשינו מה שגירלי-גירלס אוהבות לעשות והלכנו לקנות מגזיני אופנה בדיזינגוף סנטר. אני רכשתי בורדה מחודשים קודמים (שנשארו במקרה על הסטנד), ודנה פינקה את עצמה בווג הבריטי האיכותי של חודשי יוני-יולי. יאמי! עוד קצת קניות ואז נטשנו את תל-אביב לטובת הרכבת בשעת צהריים מאוחרת, עייפות אך מרוצות. מיותר לציין שלא למדתי אחר-כך? חסרת-תקנה שכמותי!

מ-3 יוצא 1 !

3 אירועי תרבות, מוצ"ש אחד-
א. מוזיקה- במוצ"ש הקרוב (20:00, החללית) תופיע בתל-אביב המוזיקאית סיוון שביט, אחת היוצרות הנפלאות שצמחו במוזיקה הישראלית, וזו סיבה מצוינת לקום וללכת לספוג קצת מוזיקה איכותית, אישית ומרגשת, כמו שרק היא יודעת. אהבתי אותה מהשיר הראשון, עקבתי אחר הקריירה המדשדשת וכאבתי על-כך שהיא מעולם לא קיבלה את ההערכה שלה היא ראויה. השבת זו ההזדמנות שלי וגם שלכם לבוא, להראות נוכחות ולהפגין את ההערכה שלנו למוזיקה הנוגה, המלנכולית והנעימה ששביט מצליחה להנפיק כל פעם מחדש, שיר לאחר שיר. הכניסה היא חופשית, והיא תכלול גם תערוכת צילומים של היוצרת עצמה. לא לפספס!
ב. תיאטרון- בתיאטרון הסימטה (20:30) יופיעו שלושה שחקנים ומוזיקאי אחד במופע אימפרוביזציה עם ניחוח קומי אשר מתבסס על מילה אחת בלבד שנבחרה ע"י הקהל הצופה. בשיטפון ההצגות שקיימות היום, זו הזדמנות-פז לנטוש את הרצינות לרגע ולנסות משהו אחר.
ג. שירה- אני אוהבת לקרוא שירה. הנה, אמרתי את זה סופסוף. אני אוהבת את האינטימיות שיש עם שיר מרגש וסוחף ואני אוהבת את תחושת השיתוף-בסוד שמורגשת בי כשאני מוצאת שיר איכותי שאף אחד לא מכיר (טוב, בסדר, הרוב.) הרבה פעמים אנשים אומרים כנגד השירה הכתובה, שהיא כבדה, מעייפת וסבוכה מדי. בדיוק בשביל האנשים האלה באה טובה גרטנר והקימה ערב שירה שתאגד שירים כתובים ללחנים בתבלין רוק איכותי וקמצוץ של ניחוח נעורים ישן-נושן.המקום- לימה לימה, לילינבלום 42, 20:00.

זה לא כל-כך נעים לראות כיתה ריקה?

לא. זה לא כל-כך נעים להיות באחת כזו. ועוד לפני שמונה בבוקר.

הפונט הנפלא הזה נוצר ע"י מאיר סדן וניתן להוריד אותו דרך האתר http://www.oketz.com/fonts/ariana.html

אבל זה מה שהיה היום בבוקר. קמתי בארבע מתוך רצון ללמוד, ובאמת שהשתדלתי להספיק כמה שיותר לפני תשע וחצי. יש לי יחסי אהבה-שנאה ללימודים האלה. מצד אחד, החומר מעניין אבל מנגד, הלמידה למבחנים מתישה. מצד אחד, יש לי את הצמא לדעת, אך מנגד-אני רוצה כבר לסיים עם הפורמליות הזו ולהתחיל ליצור דברים משלי במשרה מלאה. מצד אחד, כיף לחיות את החיים הסטודנטיאליים והחברות שלי מדהימות אחת-אחת אבל אני בקושי רואה אותן לאחרונה (שלא תחשבו שאני לא מקבלת על הראש בגלל זה.) עצוב להודות בכך, אבל אני לרוב בספרייה ולא משתזפת על הדשא מול מקסיקו. ספרייה אחת מחניקה ואפרורית, ולפעמים זה מרגיש לי כאילו אני היחידה בספרייה הענקית הזו, ואין אף אחד מלבדי, ומלבד פינקי והאוזניות. קורה לי שאני מהרהרת, ככה ביני לבין עצמי, אם אני יכולה לשנות באופן רשמי את מקום מגוריי לספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באונ' תל-אביב. אפילו שקלתי לומר לזקנים החביבים האלה שיושבים בכניסה לספרייה שאני כבר מרגישה קירבה אליהם. אחרי הכל, אני רואה אותם יותר ממה שאני רואה את ההורים שלי. הספרים הפכו לחברים הכי טובים שלי. המעברים החנוקים בין מדפי הספרים הפכו להיי-לייט של היום שלי. מתי אמצא אוצר? היכן מסתתר איזה ספר עם מכתב רכילותי כזה או אחר. לרוב אני חוזרת בידיים ריקות. לא, רגע, ידיים ריקות אמרתי? לא ייתכן. לא קרה יום שלא היו לי פחות משני ספרים עבי-כרך בתיק. לא פלא שאני ממורמרת? אומרים לי שאני צריכה לשנות גישה לכל עניין הלימודים, לקחת כמה צעדים אחורה ולהסתכל על התמונה הרחבה. אז אומרים. זה בדיוק מה שעשיתי (והנה ההוכחה למעלה) ורק מוות ביסוריים נשמע כמו משהו נורא יותר מללמוד על משהו שהמרצים בעצמם איבדו כל תשוקה ללמד. ולתפארת מדינת ישראל.

מפרגנת

כשהתחלתי את הבלוג הזה, היה חשוב לי להבהיר על ההתחלה שאני אוהבת לפרגן לדברים שאנשים עושים שאני אוהבת או שהשפיעו עליי בצורה כזו או אחרת. אני זוכרת שהיו כמה שהרימו גבה אבל מי שמכיר אותי כבר יודע שאני באמת כזו: נטולת-אגו כמעט לחלוטין, מפרגנת להצלחה של אחרים, לכשרונות של אחרים ולהברקות שונות שאחרים יוצרים, שאין לי שום חלק בהצלחה שלהם ועדיין- אני יותר מנלהבת לחלוק עם אחרים. ואולם, עד עכשיו לא יצא לי לגמרי (לא כמו שרציתי) לפרגן באמת לעשייה מבורכת. אז הראשונה שאפרגן לה היא לא אחרת מדר משיח מהבלוג הנפלא 'אפונה-בלוג אופנה'-
 http://afoona-pea.blogspot.com/ - זהו הבלוג הראשון בעברית שיצא לי להיתקל בו ברשת שעוסק באופנה. אהבתי את הסטייל של דר על התמונה הראשונה- היא קלעה בול לסגנון ולטעם שלי. הרבה תחרה, הרבה בדים נשפכים, הרבה שילובים מבורכים בין צבעי פסטל עדינים לשחור, הרבה שמנת, רקמה, קפלים וכו'. בקיצור, כל הפריטים שיהיו בקולקציה שאני אכין, אם אי-פעם אצליח לעבור את השלב הראשון של הסתגלות למכונת התפירה שלי (אני מודה, אני מאויימת על-ידי מכשיר ישן בן עשרים שנה. זה מגוחך, אל תנסו להבין)
ובחזרה לענייננו. כשחיפשתי אחר האאוטפיט המושלם בשביל להראות לכם, היה לי הרבה אופציות מהאתר של דר, והבחירה היתה לא-פשוטה. לאחר לבטים רבים בחרתי בשני אאוטפיט שונים, מקווה שתאהבו. את כל התצלומים ניתן להשיג באתר של דר, ובעיקר כאןhttp://afoona-pea.blogspot.com/2010/05/dusty-pink-love.html וכאן- http://afoona-pea.blogspot.com/2010/05/peach-black.html . ללא כל בושה אני מודה פה שהבלוג של דר מהווה עבורי מעין 'אחות גדולה' בעולם הבלוגים. הבלוגים שלנו מאוד שונים באופי שלהם, אבל הסטייל שלה מאוד מזכיר לי את שלי, ואני שואבת מהתמונות שלה הרבה השראה.היא כותבת נפלא, מדגמנת כמו מקצוענית והאתר הזה הוא כולו... היא. הסטייל שלה מורגש בכל סיכה, בכל נעל, בכל חצאית, והשפה העיצובית והאופנתית שהיא יצרה לעצמה בעיני מביאה תחכום מעודן ומעידה על רגישות עצומה לפרטים. התמונות תמיד יפות ועדינות, וניכרת על האתר השקעה עצומה והקפדה על אמירה אסתטית בכל פוסט מחדש. בעיני, זו אמנות של ממש ולא הרבה מסוגלים ליצור אסתטיקה כזו ולהיות עקביים לאורך זמן. דר בהחלט מצליחה במשימה המורכבת הזו, אז לא פלא שהיא מופיעה פה אצלי (ואין לי כל ספק שתמצאו קישורים אליה מתישהו במהלך הפוסטים הבאים שלי). הכנתי מעין קולאז' מהאאוטפיט שלה שאהבתי, הבלוג שלה מלא  בהם, אבל בעיני אלה המובחרים. אתם מוזמנים להיכנס לקישורים ולהתבונן בקולאז', אבל ראו זאת כהזמנה להתמכרות קשה !

משעשע היה למצוא את הנעליים המופלאות האלה של קאלה שבהם אני חושקת כבר זמן מה, אצל דר. זה רק אישש את מה שידעתי ממזמן- סטייל אישי הוא משהו שנולדים איתו. אם אין לך את זה, אז אין לך את זה. אבל אם יש לך את זה, יש לך את זה ובגדול. אני ממליצה לכל מי שסטייל אישי וסגנון מיוחד מעניין אותה, לבקר בבלוג של דר לפחות פעם אחת.

Ten Best Purchases in 2010

10 הרכישות הטובות שלי השנה

שורה ראשונה, מימין לשמאל- מסקרה, סרום משקם, קרם לחות לפנים עם מסנן קרינה, קרם שיקום לשיער, תכשיר לגוף בהתזה, בושם לקיץ בריח פירות. שורה שנייה, משמאל לימין- שפתון עם גלוס בריח תות, לק בצבע בורדו-כהה, ליפסטיק, קונסילר, צללית בסטיק וערכת צלליות. 


מסקרה של לוריאל פריז ( Telescopic)- עלתה לי 40 ש"ח באיזה מבצע בסופר-פארם. היא טובה למי שרוצה מברשת קטנה שמפרידה כל ריס. הרעיון שלה הוא לא לעשות ריסים דרמטיים ועבים אלא פשוט להפריד את הריסים שיש לך.למי שיש ריסים ארוכים, כמוני, בהחלט מסקרה מספקת. אני אישית לא אוהבת את המסקרות הדרמטיות האלה, וקרה לי לא פעם שקניתי מסקרה שהבטיחה הרבה והשאירה את הריסים שלי עם גושים נוראים, אז ברגע שמצאתי את המסקרה הזו, אני לא מחפשת יותר.


סרום משקם לשיער של ג'ון פרידה (Frizz Ease)- את תכשיר-הפלא הזה מצאתי בין הסרטונים השונים ביוטיוב. חיפשתי סרום שישמור על השיער שלי (בעיקר על הקצוות) כשאני מחליטה להחליק אותו עם המחליק הקרמי (יש לי כבר כמה שנים את המחליק הקרמי של בייביליס, עוד קנייה נפלאה שעשיתי לפני כמה שנים). ראיתי כמה סרטונים (מגוחכים להפליא) על בנות-עשרה אמריקאיות שמדגימות איך להחליק את השיער (היתה שם אחת שכמעט שרפה את השיער בגלל שימוש לקוי במכשיר.) בנות, מחליק שיער הוא לא מברשת! לא להעביר אותו לאט לאורך השיער... ככה תגרמו לשיער שלכן להישרף! בשביל להשיג תוצאות טובות, שימו טיפה או שתיים של הסרום, תעבירו את המחליק מהר-מהר במשך כמה פעמים על כל קבוצת שיער, וזהו.אם אתן רוצות לשמור על שיער בריא, תשתדלו לא להתפרע עם המחליקים האלה. שיער שרוף הוא צרה-צרורה ולרוב בלתי-הפיך. תעשו לעצמכן טובה ותשתמשו במחליקים למיניהם באופן מבוקר. בלי שום קשר להחלקות או לא, הסרום הזה הוא בעיני פריט חובה לכל בנות ישראל שחשוב להן לשמור על שיער מטופח גם בחודשי הקיץ. בין אם אתן מאלה שמשתזפות בים, בין אם אתן מאלה שכל היום בדרכים, מסתובבות על המדרכות הלוהטות וסופגות בלית-ברירה את קרינת השמש הנוראה של חודש יוני- הסרום הזה אולי לא יגן על העור שלכן (אבל תכשירים אחרים בהחלט כן!) אבל הוא יציל את שיערך ממוות בייסורים. שימו טיפה אחת על כל הראש לפני שאתן יוצאות, שימו עוד טיפה לקצוות וזהו- אתן מוכנות לצאת! התכשיר הזה עלה לי 120 ש"ח ושווה הרבה יותר, ועכשיו הוא במבצע של 1+1, אז באמת שווה. תכשיר נוסף של ג'ון פרידה, מאותה סדרה (שמוקדשת כולה לשיקום השיער מנזקי השמש או ממכשירי החלקה למיניהם) הוא 'הנשק הסודי'. מדובר בקרם מצוין שמורחים לאחר ההחלקה או לאחר סירוק השיער. מירחו לאחר הסירוק, כמות נדיבה על השיער, ובעיקר על הקצוות. אני לרוב אוספת את השיער לאחר מכן, ונותנת לקרם לחדור לתוך השיער. התוצאה היא שיער מבריק ונעים. ויותר חשוב- הוא מסתדר כל-כך טוב, שאת לא צריכה להתעסק איתו יותר.


קרם פנים עם מקדם הגנה של גרנייה- כתבתי על הקרם הזה כבר כמה פעמים, אבל עדיין בחרתי לנכון לשים אותו גם ברשימת הרכישות הטובות של השנה. אני אוהבת אותו קודם כל בגלל הריח. הוא מזכיר לי ריח מתוק של קיץ, של ים, של חופש. דבר שני, הוא עדין, לא דביק, לא מרגיש כבד על הפנים, נספג מהר על העור. והדבר האחרון- הוא באמת מגן על עור הפנים מהשמש הנוראית הזו. יש כאלה שאוהבות להיות שזופות, אני לא. חשוב לי לשמור על הפנים, על הגוף, על השפתיים ועל השיער מכל הנזקים שמשאיר אחריו הקיץ. מכירים את הסלוגן הזה, 'כי לגוף אין חלקי-חילוף'? בדיוק אותו הדבר. בעיני זה מצער לראות את בנות ה-60 עם העור השחום והמקומט והשיער השרוף והשפתיים הסדוקות ולדעת בדיוק מאיפה הן קיבלו את זה... חבל. אם אתן כמוני, אז אל תתנו לתכשיר הזה לצאת מהתיק שלכן. הקיץ כבר פה, והוא עתיד להיות החבר הכי טוב שלכן. תדאגו לשטוף את הפנים היטב לפני כן, ולמרוח גם בצוואר. מומלץ לא לקפח את יתר החלקים בגוף, ובשביל זה יש תרסיסים קטנים ומצוינים (פירסמתי אחד מהם באחד הפוסטים הקודמים) שאפשר לזרוק בתיק ולרסס מדי פעם. 


בודי מיסט בריח דובדבן של ללין- הוא מרוכז מאוד, אבל משתלב היטב על הגוף לאחר מקלחת. אני אוהבת את הריח החזק שלו בעיקר בגלל המתיקות שלו. הוא נעים על הגוף ונספג ממש מהר, והוא נשאר על הגוף זמן רב. אני לא יודעת כמה הוא עלה כי קיבלתי אותו במתנה מבן-זוגי, אבל הייתי משלמת עליו מחיר מלא. יש כאלה שלא אוהבות ריחות מרוכזים, במקרה הספציפי הזה אני מאוד בעד. מה גם, שהוא נשאר זמן רב על הגוף. אני לא לוקחת אותו איתי בתיק (אני משתמשת בתכשיר נפלא אחר, שלא רכשתי השנה- ורק בגלל זה הוא לא מופיע ברשימה הזו- והוא הספריי של ויקטוריה'ס סיקרט שקיבלתי במתנה מחברה, והוא בערך הדבר הכי נפלא שיש לי בתיק. שתי התזות, ואת כמו חדשה. אכתוב על מוצרים נוספים שיש לי מויקטוריה המופלאה והסוד שלה בפוסט אחר.)


לק מספר 358 של ג'ייד- יש לי מאתיים לקים בערך ולא יקרה מצב שלא תראו אותי הולכת בלי לק על הציפורניים, אבל מכל הלקים, זה הלק שאני הכי אוהבת, ולרוב תראו אותי איתו. הוא בצבע בורדו חם, הוא הופך כל יד לעדינה ונשית, לוקח לו שנה עד שהוא מתקלף, והסגירה שלו כל-כך הרמטית, שאני פשוט דוחפת אותו לתיק ומורחת אותו באוטובוס. רשום עליו 50 ש"ח, אני קניתי אותו בעשרה שקלים באיזה מבצע. הייתי משלמת עליו גם מחיר מלא. 


ליפסטיק של מייבלין ניו-יורק מהסדרה Color Sensational- כתבתי על הליפסטיקים של מייבלין כל-כך הרבה פעמים שבטח נמאס לכן לשמוע עליהם שוב. אבל מה אני יכולה לעשות, אני פשוט מאוהבת בהם! לאט לאט אני אוספת לעצמי את כל הסדרה, יש לי (עד לעת כתיבת שורות אלו) שמונה ליפסטיקים מהסדרה, ואני אוהבת כל-אחד ואחד מהם. לקיץ אני ממליצה בחום את מספר 422 שהוא בצבע קורל ולהמשך חייכן אני ממליצה לכן לרכוש לא אחד, אלא כמה מהמספר 162, Feel Pink- הוא הליפסטיק הכי טוב שאי-פעם היה לי (ותאמינו לי, היו לי המון.אני אוהבת לאפר את השפתיים כמעט כמו שאני אוהבת לאפר את העיניים בסגנון מעושן...)- הוא נעים למגע, רך, נמרח היטב ולא יורד מהר. כל כמה שעות אני מחדשת אותו, אבל לא היו שמים לב אם לא הייתי. הוא נראה לעין אבל מתמזג היטב עם איפור דרמטי. אני אוהבת לאפר את העיניים אז הצבע הזה מושלם לקומבינציה הזו. תעשו לעצמכן טובה, הליפסטיק הזה במבצע של 1+1 עכשיו, לכו תקנו אותו. הוא ללא ספק יהיה הרכישה הטובה שלכן השנה. מי שרוצה גוון אחד יותר ורוד, יכולה ללכת על מספר 160 (יש לי גם אותו) שנקרא Cosmo Pink והוא טיפה יותר ורוד. אין הבדלים משמעותיים, אבל במבצע כזה אתן יכולות להרשות לעצמכן לקנות את שניהם... אם חשקתן בשפתיים יותר דרמטיות, יש את גווני החציל (315, 338, 330) ויש את 530, שהוא בצבע אדום בוהק וסקסי בטירוף. אל תשכחו שכשאתן מאפרות בדרמטיות את השפתיים, להשאיר את העיניים 'נקיות'- מסקרה, אולי עפרון שחור בחלק התחתון של העין וזהו. אל תעשו את הטעות של מארי-קייט (בתמונה למטה), שפישלה בגדול ובאה מאופרת בכבדות גם בעיניים וגם בשפתיים ובכך יצרה לעצמה מראה ליצני ומגוחך. 

קונסילר שרכשתי אצל ירין שחף- אני אישית נגד כל המייק-אפים למיניהם, אבל קונסילר לפעמים מציל אותי מהאמת- ששוב ישנתי רק שלוש שעות... אני ממליצה להשתמש באצבע ולא בספוג, זה נספג טוב יותר ככה.
שימו מעט, ותדאגו שהמריחה תהיה אחידה, כדי שלא יהיו הבדלי גוונים בין האזורים השונים. אני אישית שמה ממש קצת, אני לא אוהבת לשים תכשירי-כיסוי לפנים. ממליצה לכן לשים את הקונסילר לאחר שטיפת פנים עם סבון ומריחה של קרם מרגיע לפנים. תחכו קצת שהקרם יספג ואז שימו את הקונסילר. ככה הוא לא יבוא במגע ישירות עם העור (עד כמה שזה אפשרי...) אבל עדיין יכסה את החלקים הכהים מסביב לעיניים. אני לא זוכרת כמה הוא עלה לי, אבל הוא היה די יקר, בערך 70-90 שקל. אז לא התמצאתי במוצרי איפור כמו היום, יכול להיות שהייתי משתמשת בתכשיר של חברה אחרת, זולה יותר אך עדיין איכותית. אין סיבה באמת לשלם הרבה על מוצרי איפור, אלא אם אתן יודעות שהתכשירים הללו באמת שווים את הכסף. הפריט הבא הוא דוגמה נפלאה לכך.


צללית בסטיק של מאק- M.A.C Slick Black Greasepaint Stick- הרכישה החדשה שלי (מהיום! רחמים על איתי שהיה צריך להסתובב עם שקית של מ.א.ק ברחבי עזריאלי... אבל מה אפשר לעשות כשמדובר בפריט האחרון מהסדרה המוגבלת והמופלאה הזו. מדובר בצללית מרוכזת בצבע שחור בתוך סטיק, והיתרונות של התכשיר הזה הם רבים- דבר ראשון, צללית בסטיק- הרבה זמן חיפשתי משהו איכותי. אני אוהבת את המראה המעושן, אבל שונאת להסתובב עם צלליות אבקה בתיק (כבר קרה לי שצללית שלמה נשפכה לי בתיק... לא משנה איך מסתכלים על זה, זה רע) היתרון השני הוא היכולת של הסטיק לטישטוש מושלם שנותן את המראה המעושן שכולן חושקות בו. ניתן לשלב את הצללית עם צללית סגולה כהה, זה יוצא מדהים. מה שחשוב לדעת לגבי התכשיר הזה הוא שבשניה שמורחים אותו חייבים לטשטש, אחרת הוא מתקבע על העין ואחרי כמה דקות כבר לא ניתן לטשטש אותו בשביל המראה המעושן. מלבד המינוס הזה (שחייבים למהר איתו ולעשות במהירות וביסודיות) היתרונות שלו בהחלט עולים על כל החסרונות האפשריים- הוא נעים ולא כבד, הוא מתמזג נפלא עם כשמערבבים אותו עם צלליות כהות כמו אפור, ירוק או סגול; הטשטוש שלו הוא לא פחות ממושלם, חסר-רבב; ועוד כמה פרטים טכניים- הוא חסין-מים ובעל עמידות גבוהה. ניתן להשתמש בו גם כאיילנר, גם כצללית-קיבוע וגם בשביל המראה המעושן. תוסיפו לו עיפרון שחור מתחת לעין ומסקרה ואתן לחלוטין מסודרות. ככל שתתרגלו את הסגנון הזה, הזמן שיקח לכן להתאפר בבוקר יצטמצם פלאים. לי לוקח 5 דקות בהגזמה ליצור את המראה הזה, וזה רק בגלל ניסוי וטעייה של שנים. פריט חובה למי שאוהבת את המראה הזה. כי מליוני אמריקאיות לא טועות. 


בושם (לקיץ בריח פירות) של קליניק- Clinique happy in bloom- קניתי אותו לאחר שניסיתי אותו באחד מהפארמים והוא נשאר מתוק ואוורירי גם בערב. אני אוהבת ריחות מתוקים ועדינים, וזו הבשורה מבחינתי לקיץ. הוא עדין, נעים על הגוף,נשאר זמן רב, והאריזה שלו קטנה וקומפקטית, אז אפשר לקחת אותו איתכן אם אתן לא יכולות בלי בושם בתיק. 


הפריט האחרון ברשימה- הערכה של ללין למראה מעושן- בהחלט שחקן חיזוק לתכשירים הקודמים (ובמיוחד לסטיק של מאק). יש בערכה 6 צלליות בגווני אפור ושחור, ומברשות קטנות למריחה ומראה קטנה. זו הערכה הטובה ביותר שראיתי עד כה. למה? יש בה הכל- את כל הגוונים המעושנים האלה שאני אוהבת כל-כך, יש מברשות קטנות אך נוחות, יש מראה, יש מגנט שסוגר את הערכה ומונע מהצלליות להישפך, והערכה עצמה קלה לנשיאה בתיק, לא שוקלת כמעט, ומאוד נוחה לשימוש. גם המחיר נפלא. היא עלתה לי משהו כמו 60-70 שקל והיא שווה הרבה הרבה יותר. הערכה באה בכמה גוונים. אני ממליצה על הגוונים האלה לכל מי שחושקת במראה המעושן המדובר. אין כמו Smokey Eyes ושפתיים בגוון Nude לסדר את ההופעה בין-רגע. מה שבאמת עושה את כל ההשקעה לשווה הוא שזה מחמיא לכל אחת, זה לא דורש הרבה זמן והרבה דיוק (הכל עניין של טשטוש ומיזוג בין הצבעים) וזה הרבה יותר זול מניתוח פלסטי. לא יאמן איזה פלאים התכשירים האלה יכולים לעשות אם רק יודעים להשתמש בהם נכון. בקרוב אעלה כמה סרטונים שמסבירים (בעברית!) איך להשתמש בתכשירים האלה בצורה שתמקסם את התוצאות. Stay Tuned!

קול קורא לי ממרחק...

קול קורא. אני לא עונה.
הזדמנויות הולכות ובאות, ואני בשלי.
אומרים שמי שלא מנסה לא נכשל. אז אני לא מנסה.
אתם כבר מכירים אותי, פרפקציוניסטית חסרת-תקנה.
כנראה שאני עדיין לא מוכנה להציג את היצירות שלי.
ומתי כן אהיה ?

Back to Basics

השיער שלי עבר תהפוכות אינספור בשנים האחרונות. צבעתי אותו לחום כהה-כהה (דרגה אחת משחור), לחום-אדמדם, לבלונד זהוב,בלונד-פלטינה, עשיתי גוונים, חינה, מה לא. כמו שאני אוהבת להתנסות בלבוש ובאקססוריז, ככה אני גם עם השיער שלי. ופתאום, בין-רגע, אחרי שנה שלמה שבה הייתי בלונדינית עסיסית ונראית-לעין, החלטתי להיפרד לשלום מהבלונד הבהיר ומהעבודה הקשה שכרוכה בלשמר אותו ככזה. מה אני אגיד, התמתנתי. צבעתי את השיער לבלונד-זהוב, שהוא יותר חום-בהיר-בהיר עם נגיעות של בלונד, וזה הצבע שהכי קרוב לצבע המקורי שלי, שנעלם ממני אי-שם בשנות-העשרה. המיתון הזה כשלעצמו הוא מבורך. הוא נותן לי אופציה לנסות יותר ולהראות תעוזה בבגדים, בתיקים, בנעליים, מבלי ליפול לקלישאות. מדי פעם אני חושקת בשיער שחור חלק עם פוני (א-לה אליקס מצרפת, מהבלוג המופלא http://www.thecherryblossomgirl.com/) אבל בסופו של דבר, כיף לי לחזור למקורות. בקיץ אני לרוב לא מחליקה את השיער, פשוט נותנת לו... להיות. אחרי החפיפה אני עושה צמה גדולה או מחלקת לשתיים, וכשהשיער מתייבש, הגלים שנוצרים בשיער הם פשוט טבעיים וכיפיים. תנו לשיער לנוח קצת, הזינו אותו בסרום משקם אבל תשתדלו כמה שפחות לפגום בו, במיוחד בקיץ כשהשמש מתעללת בו כל-כך. נשמע מגוחך, אבל כמו שלמדתי על בשרי (או יותר נכון, על שיערי) הטבע מחזיר טובה בעבור טובה. הוא הכי יפה כשהוא טבעי, פשוט ולא מתאמץ. כמו כל דבר אחר.

יום שישי בבוקר.

השעה שמונה וקצת ואני ממתינה לרכבת, ישובה על ספסל מתכת קר ובוהה באיזו נקודה לא ברורה בחלל האוויר.פיספסתי את הרכבת בדקה. רצתי אליה מתנשפת ומתנשמת רק בשביל לראות אותה מתרחקת ממני יותר ויותר.באפיסת כוחות מצאתי את עצמי מתמוטטת על הספסל ובראשי מאתיים מליון מחשבות על מה אני יכולה לעשות בדקות הארוכות שמצפות לי בהמתנה לרכבת הבאה. אני יכולה לקרוא את הספר של קנדינסקי שאני חייבת לקרוא לשיעור ואני יכולה גם לכתוב לבלוג. אז החלטתי לכתוב. לא כתבתי כל השבוע ויש לי הרבה מה לעדכן ולספר. אז הנה, זו הזדמנות טובה לעשות בדיוק את זה.

למזלי דאגתי להביא עמי את פינקי- פינקי הוא המחשב הנייד הקטנטן והחמוד שלי שחגג לא-מזמן שנה איתי. הוא קצת שרוט וטיפה מאובק אבל הוא עדיין ורדרד ועליז כמו בהתחלה. אני משתדלת להסתובב איתו לכל מקום, אבל לאחרונה קצת זנחתי אותו לטובת הכרטיסיות הנפלאות שלי. אני חושבת שמחשב נייד הוא ברכה וקללה גם יחד. הוא ברכה כי הוא מאפשר לי חופש תנועה מלא- אני יכולה לקחת אותו איתי לכל מקום ולא להסתגר בבית. הוא קללה כי הוא ממכר. אני משתדלת להשתמש בו רק כשאני ממש צריכה וסביר להניח שלא תראו אותי יושבת באוטובוס ומתעדכנת על מיילים במהלך נסיעה של עשר דקות. אבל ברגעים כאלה, כשאני יודעת שיש לי עוד שעה ואף יותר עד לבואה של הרכבת שתיקח אותי לעבודה, אני חייבת להודות שהזמינות של פינקי היא מצילת חיים ממש. 
השבוע היה גדוש במידה רבה, אבל בסיומו אני יכולה להעיד שהבנתי דבר או שניים עליי ועל ההתנהלות היומיומית שלי עד כה. הבנתי שאני בחורה רגישה שפועלת על ידי אמוציות אימפולסיביות ורגעיות. הבנתי שאני יכולה לשנות את זה בהחלטה מודעת אחת, אבל בנשימה אחת גם הבנתי שזה קשה. הבנתי שאני רוצה להיות משימתית יותר-לא לדבר על לעשות אלא לעשות ואז לדבר על מה שעשיתי. זה נשמע מגוחך, אבל זה מטריד אותי. אתם בטח חושבים לעצמכם שאיבדתי את שפיותי. כל האנשים המשימתיים באשר אתם- לכם זה נראה הדבר הכי קל בעולם. אני לא מסוגלת להתחיל לעשות משהו מבלי להתמהמה או להרהר או להתלבט או ללעוס את המחשבות הללו שוב ושוב. אני לא באמת יודעת למה אני ככה. 
כשניסיתי לגייס טיפים מחברות ללימודים, התברר לי שאין שיטה אחת מנצחת להצליח במבחנים. צריך לשבת ולקרוא. למרקר ולסכם. לתרגם ולהקליד. צריך לעבוד. קשה. להתמיד. להיות עקביים. ההפתעה הגדולה הגיעה כשגיליתי שרוב חברותיי לא יושבות כל היום וכל הלילה וחורשות. נשבעת לכם שחשבתי שזו הדרך היחידה ללמוד טוב- לוותר על כל מה שהכרתי לפני הלימודים ולהתמסר לחלוטין ללמידה. לא טלוויזיה ולא חברים ולא אירועים משפחתיים ולא עבודה. ומסתבר לי שטעיתי ובגדול. חברות שלי מרשות לעצמן לראות טלוויזיה בערב ולצאת ושומו שמיים- גם לישון! הרבה! והן עדיין מספיקות לקרוא את המאמרים ולמרקר ולסכם ולשנן את היצירות ולקבל ציונים מעוררי-הערכה וקנאה גם יחד (כמו 97 וחצי- שלאף אחד לא ברור לאן הלכו שתיים וחצי נקודות מסכנות.) אז ניסיתי לסחוט מהן טיפים ללמידה נכונה וכל פעם נעניתי בתשובה הכי קצרה והכי מרגיזה שיש-פשוט ללמוד. זה מרגיז כי הן צודקות. אולי הגיע הזמן שאני אקח את עצמי בידיים ואתנהג כמו סטודנטית לשם שינוי. זה קשה. כשזה נוגע ללימודים משהו תמיד נתקע. קשה לי פשוט... להתחיל. כמה טיפשי זה- אני יודעת. אולי זה בגלל שיש כל כך הרבה מה לעשות-  רוב הזמן אני מרגישה כאילו אני חיה חיים כפולים. רק לאחרונה התחלתי להבין שאני לא בהכרח צריכה לנהוג ככה בשביל להצדיק את קיומי. אני יכולה ללמוד בבקרים ולצייר בערבים וזה בסדר גמור. אני יכולה להיפגש עם חברה או ללכת לרקוד וזה יהיה נפלא. אני יכולה ללכת לישון בצהריים ולא להרגיש רע עם זה. אני יכולה לחיות ולא רק לדבר על לחיות. הרי יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ואף פעם לא משעמם לי מעשייה. רק חבל שכשזה קשור ללימודים, אני פתאום מרגישה עייפות נוראה. אבל די.בצעד נדיר אני באה וקובעת לעצמי עובדה- אין יותר רשימות בלתי-אפשריות עם דד-ליין לא-הגיוני-בעליל. מעתה לעשות לעשות לעשות. אני רוצה להיות משימתית יותר. אני רוצה לדעת לארגן את הזמן. ופאק איט- אני ממש רוצה להפסיק לאחר לכל מקום. 

פרחונית !

All things girly-girls love: החיים בלי אלכסנדר מקווין הם אפורים ומשעממים נורא. מתגעגעת.

http://www.alexandermcqueen.com/

הבלוג עובר בימים אלו שינויים מאסיביים

המון דברים מעניינים עתידים לעלות לאתר ממש בקרוב. תתאפקו עוד קצת ...! ;)

החיים בלי אלכסנדר מקווין הם אפורים ומשעממים נורא. מתגעגעת.

אז מה בנות רוצות באמת ?

Pages are updated, check them out

The Perfect Bag

thanks for Polyvore.com for letting me use their items
כל הפריטים מופיעים בדף Must-Have המעודכן

June Must-Have

thanks to polyvore.com  for letting me use their items

מימין לשמאל, בכיוון השעון :
ג'ינס- Paige Jeans- Skyline Skinny Gypsy Wash. ניתן להשיג אותו דרך האתר- http://www.bertiesclothingshop.co.uk/
תיק- Mio Mio Handbags ניתן להשיג דרך האתר-styledrops.com
יומן- Oak Natural Leather ניתן להשיג ב- mulberry.com
מגפיים- leather lace up ankle boots דרך- http://www.brownsfashion.com/
גופייה- Eve Tank אותה ניתן לאתר דרך האתר-
http://www.idontlikemondays.us/Merchant2/merchant.mvc?Screen=PROD&Store_Code=IDLM&Product_Code=09010516
עליונית- Fine Lin Drape Waistcoat אותו ניתן לאתר דרך האתר- http://www.jigsaw-online.com/

I've Got a Boost of Energy

יום חמישי הגיע (הפעם מהר יותר מהמצופה) והביא עמו את ההבטחה לסוף שבוע נטול-מתחים. הבית נקי ודי מסודר, עם החובות המשפחתיות שלי סיימתי (לספר את הכלב, ללכת להרצאה של אחי וכו') את הרפרט הגשתי, מבחן עשיתי ועכשיו נותר לי לשבת ולכתוב כמה עבודות לפני המבחן הראשון, ב-16 ביוני. אפשר להסתדר עם זה, זה לא סוף העולם. אין סיבה אמיתית לאבד את העשתונות. המתח ירד קצת, וזה בהחלט מעודד. החודשים האחרונים היו כאוטיים לחלוטין, בלי אוויר לנשימה, אבל עכשיו הכל בסדר. אני מחזירה לעצמי את המיקוד. שמה לפניי רק את הדברים החשובים ביותר, ונותנת ליתר הדברים להתמוסס מעצמם או להמתין לבואי ברגע שאתפנה. אנחנו מדברים על זה הרבה, אבל עושים מעט; כולנו רוצים להיות ממוקדים, חדורי-מוטיבציה, עם משימות ברורות ודד-ליין נראה-לעין. כולנו רוצים להיות מאורגנים יותר, להיות חכמים יותר, כולנו רוצים לדעת איך לנהל את הזמן טוב יותר. אבל משום מה כל זה נותר בגדר של כמיהה לא-ממומשת, ותו לא.
והנה קמתי הבוקר וסידרתי את כל הדברים שהתרוצצו לי בראש בשבועות האחרונים לשתי קבוצות- למה שאני חייבת לעשות בזמן הקרוב, ולמה שבהחלט יכול לחכות. נשמע פשוט, נכון? יש הרבה דברים שאני לא חייבת לעשות אבל רוצה לעשות, וכאן היצירתיות נכנסת- כאן זה הכל עניין של הגדרה. להכניס לתבניות את הדברים הכי חשובים, ולעשות זאת בחוכמה. עבודות להגשה, להתכונן למבחנים, לקרוא את כל מטלות הקריאה הבלתי-אפשריות שהמרצים הנפלאים שלי פירסמו בסילבוס- כל אלה הם חלק מחובתי כסטודנטית. האם אני רוצה לעשות את כל זה? סביר להניח שלא. אבל אין לי הרבה ברירות. לקחתי על עצמי כשהפכתי להיות סטודנטית לשים בהמתנה 90 אחוז מהחיים שלי ועם העניין הזה בדיוק אני נאבקת מאז. קשה להיות רק סטודנטית, כשבתוך המוח מתרוצצים מחשבות ורעיונות אינספור, ואני רוצה הכל ואני רוצה עכשיו. זוהי לא תחושה חדשה, אבל הפעם הגישה היא שונה. אני בוחרת בחמישה דברים חשובים לעשות במהלך היום, ועוד דבר אחד בשביל הנשמה. זה קשה, אבל זה משתלם. אני מתחילה להשלים משימות לשם שינוי. אז מה מחכה לי היום? להתחיל לכתוב עבודה על אמנות מודרנית, ללכת להרצאה של אחי באוניברסיטה, לבלוס שתי עוגות הום-מייד שאימא הכינה לכבוד ההרצאה, לבכות על זה שעה שלמה אחר-כך, לכתוב מיני-עבודה לפרוסמינר של תמר ביום שני, להתחיל ללמוד למבחן באמנות הלניסטית ועד כאן החלק שאני חייבת לעשות. בין לבין אני מתכוונת לצייר בצבעי המים שקניתי, ללכת לקנות בדים, להתחיל לעבוד על וידיאו-ארט משלי, ולעדכן את הבלוג הנפלא הזה. ומחר יום שישי ! יום שישי ראשון מזה המון המון זמן שאני לא צריכה ללכת לעבודה או לגשת למבחן. איזו התרגשות! אני מאחלת לעצמי סופשבוע של יצירה, וקוראת לכל מי שיש בו טיפה של יצירתיות, לנטוש טיפה את האינטרנט וללכת לעשות משהו עם זה. או לפחות לנסות. זה כיף גדול. אתם בטח שואלים מאיפה כל האנרגיה הזו, ועוד לפני עשר בבוקר, ולשאלה הזו יש הסבר פשוט למדי. הלילה ישנתי טוב. אני ! ישנתי ! יותר משלוש שעות רצוף! רק העובדה הזו כשלעצמה היא סיבה למסיבה. בטח מוזר לשמוע את זה, אבל הנה רק עכשיו גיליתי שכשישנים נפלא, הכל נראה אחרת. קמתי בבוקר והרגשתי כאילו ישנתי שנתיים שלמות. ניתרתי מהמיטה, הערתי את הכלבלב שלי ויצאנו לסיבוב ארוך כשעוד לא היה אור ברחובות. למי שלא יצא להיות ער בשעות האלו, אני חייבת לומר לכם שזו חוויה אחרת. העולם נראה אחרת בחמש בבוקר. הכל שקט יותר, הגיוני יותר. אני רגילה להיות ערה בשעות האלו, אבל הפעם זה הרגיש שונה. אולי זה בגלל שראיתי אתמול סרט דוקומנטרי שממש השפיע עליי. זהו סרט על אדם שסובל מתשישות-כרונית עקב בעיות של נדודי שינה, והוא מנצל את השעות הללו (שבהן הוא צריך לישון) בשביל לטפח את אובססיית הסדר והארגון שלו. הייתי מהופנטת, הסרט הזה השפיע עליי עמוקות. לא, אני לא הולכת לתייק כל דבר בקופסה נפרדת, שתהיה מסודרת בערימה על פי סדר כרונולוגי, אבל אני אשקר אם אומר שלא הרגשתי קנאה על היצירתיות של אותו במאי פסיכי, שבמשך כל הקריירה שלו יצר סרטים באישון לילה, ערך ותיעד ואגר ותייק אינספור מסמכים חשובים ותמונות בתוך מאגר-ידע בלתי-נלאה, וכל זה למען הדורות שיבואו אחריו. לתעד את ההיסטוריה, לשמור פיסות של שפיות למען יראו וידעו. גם אני כזו באיזשהי צורה. לא אובססיבית כמוהו, אבל שומרת ומתעדת, כותבת ומצלמת- הכל אמנם יותר מינורי, אך האינסטינקט הוא זהה. לתעד מחשבות ורעיונות, עובדות ואירועים, בשביל זמנים אחרים, שעוד יבואו. כי מתישהו בעתיד המכונות יחשבו במקומנו, ואנחנו נהיה רגילים שרובוטים יעשו במקומנו הכל, ומבחינתי זה סוף העולם. אז אני שומרת על השפיות שלי דרך הבלוג הזה, דרך היומנים והשירים שאני כותבת, דרך תמונות ודרך הציורים. אין לי ברירה אלא לעשות זאת. זה מתיש, אבל זו אני, נאחזת באותם הדברים שמזכירים לי שאני עדיין אנושית, עדיין צעירה, עדיין כל-יכולה. אז הכנתי לי קפה ויצאתי החוצה לגינה, לקרוא עיתון על הספסל ולהתבונן לשמיים אשר הולכים ומתבהרים מול עיניי. זה הולך להיות בוקר נפלא. זה כבר בוקר כזה! 

הלוגו הרשמי

הלוגו הרשמי של הבלוג, ושל הקבוצה שפתחתי בפייסבוק
כולכם מוזמנים להיכנס ולהצטרף כחברים !
http://www.facebook.com/#!/group.php?gid=123737667644227

הופעה שאסור לפספס !

שימו לב- הופעה שאסור לפספס ! סיליה מופיעה ביום ביום רביעי, ה-9 ביוני 2010, בשעה 21:30 בבר גיורא, רחוב דיזינגוף 64, תל-אביב. ניתן לשמוע שירים באתר : http://www.myspace.com/ciliaband