RSS

יום שישי, 25 ביוני 2010

חתיכת מציאה

לכל ברות-המזל שלא עובדות היום! אסור, פשוט אסור לכן לפספס את המכירה של רוני, מכירה שכל אחת שאוהבת ומבינה באופנה ובסטייל לא יכולה להיעדר ממנה. הכינו את הציפורניים לשליפה- היום, יום שישי, 11:00-18:00, ב'קאסימה פופו', נחלת בנימין 23 (כניסה דרך השער הכחול), ממש לקראת סוף הנחלה. הכניסה היא חינם, הפריטים (בגדים, תיקים, חגורות, תכשיטים) עד 50 ש"ח לפריט (בדקתי, סנדוויץ יבש בדיוטי פרי עולה יותר. אתן יכולות להרשות לעצמן לדלג על ארוחה אחת בשביל פריט מהמם.) הפריטים יהיו יפים, מיוחדים ובעיקר זולים, שזהו, כידוע לכל, השילוש הקדוש. כולנו מרוששות, ועדיין, רובנו יכולות להודות שיש הרבה דברים שאפשר להתפשר עליהם (לימודים, קריירה, בעל? אני צוחקת) אבל על פריטים מיוחדים ועל-זמניים, כאלה שאומרים עלייך הרבה יותר ממה שכל אימא תוכל לומר (מינוס הפאדיחות) והכי חשוב- זה פאן טהור, אז איך אפשר לוותר? אז זהו, שאי-אפשר. החום הוא גם לא תירוץ מספק. א-גרויסע מציאה הוא חתיכת מציאה, אז תעשו לעצמכן טובה, שימו חצאית קצרצרה על הבוטילישס שלכן ובואו להפגין נוכחות. אם אתן לא יוצאות עם שקיות, אז כנראה שהבעיה היא אצלכן.




צילום: אלי בוחבוט 
סטיילינג הורס ודוגמנות: רוני כהן

Sleeping is sooo overrated

לילה \ בוקר טוב לכל מי שקורא שורות אלו! היו ימים מטורפים ולא הרשיתי לעצמי לשבת ולכתוב, על-אף שרציתי מאוד. תקופת המבחנים החלה ועמה הגיע דוחק נוראי בזמן. ואני, כידוע לכל, ממש גרועה בניהול זמן. אז מצאתי את עצמי לומדת בלילות והולכת כמו סהרורית בימים, מדלגת על ארוחות ושוכחת להחזיר טלפונים לאנשים. האמת, שזה לא נוראי כמו שאני מנסה להציג את זה. הרבה תובנות מתעכלות פנימה ברגע שאתה מאבד את עצמך לדעת עקב מחסור רציני בשעות שינה. מבחינה של יצירה, נדודי שינה הם דבר נפלא; כל הדברים היותר מיוחדים, מוזרים ומאתגרים שאני יוצרת מגיעים דווקא ממקום מאוד עייף ותשוש. ההכנות לקראת פלסטיק שוק בלילה לבן בעיצומן; מסתבר שאני עובדת טוב עם לחץ; דברים נקבעים מהר יותר, החלטות מתקבלות, כל תהליך הארגון נכנס להילוך מהיר יותר; אין לי ספק, שעם מבחן באמנות רומנסקית ביום רביעי הקרוב, ואת האירוע של לילה לבן ביום שלמחרת, הימים הקרובים יתארכו אל כדי יום אחד ארוך-מאוד. אז מה מצפה לי בימים טרופים אלו? העיצובים להדפסים כבר נקבעו ונמצאים בשלבים מתקדמים (יש פחות ויש יותר) של יצירה; ליטושים אחרונים על המגזין וכמובן (איך אפשר בלי) אינספור ענייני לוגיסטיים מעצבנים שיכולים לבנות או להרוס אירוע. אני מסתובבת עם המחברת שלי, כותבת הערות, תזכורות ורשימות אינספור ומקווה לטוב. למען האמת, קשה להסתיר את העובדה שאני נרגשת לקראת האירוע ומחכה בקוצר-רוח (זה בגלל כל ההתרוצצויות) לבואו; אני אפילו לא מנסה! הרבה עוד לפניי, סו היר ווי גו...!