Do it Yourself
היום, בשיעור אמנות ישראלית, החלטתי מה עליי לעשות עם עצמי. זה בטח נשמע נורא דרמטי, אבל החלטתי שזהו, אני לא מסוגלת להמשיך ללמוד בצורה בה אני לומדת עד עכשיו. להגיע לשיעורים ולא להבין מילה, להשתעמם קשות (כמעט-עד-עילפון) ולבהות בשעון על צג המחשב זה לא פסגת השאיפות הלימודיות שלי. אז החלטתי לא להבריז מהאוניברסיטה, להגיע בכל יום בבוקר, אפילו בשמונה בבוקר, ולשבת בספרייה וללמוד. לקחת את רשימת הקריאה ופשוט לשבת שעות ולקרוא. לא להיכנס לשיעורים, כי בכל מקרה אני פשוט לא מבינה מה אני כותבת (אז בשביל מה לכתוב?) אלא פשוט ללמד את עצמי, דרך הספרים. זה לא שלא עשיתי את זה עד עכשיו, פשוט נאלצתי לתמרן בין ריצה לשיעורים וריצה לספרייה, לקרוא עוד מאמר, לצלם עוד ספר, לפני שההפסקה נגמרת. אז זהו, אני לא מוכנה יותר לפרק את עצמי לחלקים בגלל שהמורים שלי פשוט גרועים. לא רוצה. יש קורסים שאני לא אוותר עליהם, כי להיות בשיעורים שלהם חשוב להיות, ואולי אפילו הכרחי, אבל רוב הקורסים הם כל-כך בינוניים ומטה, שאולי אחרי כמה חודשים בספרייה אני אוכל ללמד את הדוקטורים האלה דבר אחד או שניים. זה לא נאמר מיהירות אלא מתסכול עמוק. אז הנה, החלטתי. NO MORE ! מעכשיו זו רק אני, וכרטיס הסטודנט המתפורר שלי.
