התלבטתי רבות באיזו יצירה לבחור, שתהווה מעין נקודת פתיחה מעניינת למדור החדש. לבסוף בחרתי בקלוד מונה, שאהוב על חברתי אירה וזה כשלעצמו סיבה מספיק טובה בשביל לבחור בו כאמן הראשון במדור! שלא תחשבו שברגע שבחרתי באמן, היה קל לבחור ביצירה. דווקא לא. מונה ידוע בתור אמן פורה מאוד והוא השאיר אחריו יצירות רבות מאוד. הפעם בחרתי ביצירה שלו מ- 1873 שנקראת Boulevard des Capucines, יצירה בצבעי שמן גדולת-ממדים (79.4 על 59 ס"מ) שנמצאת כיום במוזיאון נלסון-אטקינס לאמנות (Nelson-Atkins Museum of Art) בקנזס-סיטי, מיזורי, ארה"ב (מיקום די מתמיה, בעיקר לאור העובדה שמונה, כפי ששמו רומז, היה צרפתי). לפני שאתחיל להסביר על היצירה הספציפית הזו, חשוב להתייחס קודם לזרם האימפרסיוניזם (Impressionism) שאליו השתייך. האימפרסיוניזם כזרם אמנותי רווח באירופה (בעיקר בצרפת) בשנות השמונים של המאה ה-19. בשנת 1874 הקים קלוד מונה (יחד עם רנואר, פיסארו וסיסלי- שמות שאולי לא אומרים לכם כלום כרגע, אבל במהלך הזמן אכתוב גם עליהם) את 'סלון הדחויים'- תערוכה בה הוצגו יצירות נבחרות של האמנים. 'סלון הדחויים'- כפי ששמו בטח רמז לכם, ניתן מהסיבה שהאמנים הללו נדחו מהתערוכה הרשמית של האקדמיה (Paris Salon). אל 'סלון הדחויים' נוספו אמנים נוספים, בהם פול סזאן, אדגר דגה ואז'ן בודין. באופן מפתיע, התערוכה נחלה הצלחה רבה ואלפים ביקרו בה. זה בוודאי העלה גבה או שתיים אצל אוצרי המוזיאונים הגדולים- הם הרי דחו כל אחד מהאמנים האלה בהזדמנויות שונות. מה הביא לתערוכה להיות כל-כך פופולארית, אתם בוודאי שואלים, ובצדק. ובכן, התערוכה הזו נתפסה כשערורייתית בצרפת של אותה התקופה בגלל הנושאים שהיצירות השונות הציגו- נושאים יומיומיים למדי (כמו למשל ביצירה הזו של מונה, שמתארת יום שגרתי בשדרה מוכרת בפריז). אבל זה לא הכל; טכניקות הציור המהירות, הזכירו יותר רישום הכנה (סקיצה) ופחות כיצירה מוגמרת שראויה להיות מוצגת בתערוכה. היצירה של מונה, 'התרשמות, זריחה' הופיעה באותה תערוכה והיא למעשה הפכה לסמלה של קבוצת הציירים, ובאורח מבדר למדי: מבקר אמנות צרפתי, סנובי ומתנשא, ביקר בתערוכה הראשונה והזדעזע קשות מהיצירות שהוצגו בה. הוא כתב עליהם ביקורת נחרצת מאוד ובחר לכנות את חברי הקבוצה 'אימפרסיוניסטים' למעשה כאות גנאי. באורח מפתיע, המונח דווקא התקבל באהדה על-ידם. הם ראו בשם הזה מונח מתאים להצגת העבודות שלהם- הרי הדגש ששמו האמנים באמת היה על תפיסת ההתרשמות (impression) הראשונה מהטבע. האימפרסיוניסטים מוכרים בתודעה בשל משיכות המכחול הקטנות והמהירות שלהם, אבל למעשה לא היתה טכניקה אחת או סגנון משותף לכל חברי הקבוצה. זה די מעניין כשלעצמו, אבל הפעם נעסוק רק בטכניקה של מונה.
ביצירה הזו, נראה תיאור של שדרה מנקודת-מבט גבוהה על הנוף והדמויות המטושטשות. המבט מגבוה היה אהוב מאוד על צלמים באותה תקופה של התחלת הצילום, לפתע הם יכלו לתעד שטחי-נוף גדולים מבלי שמישהו יסתיר להם את המראה. חשוב לזכור שמדובר במצלמה שאינה זזה ושאינה יכולה לקטוע את פעולתה באמצע, עד שהולך הרגל יעבור. המבט מגבוה איפשר לצלם גם לקבל תמונה פנורמית של האזור. מרבית האימפרסיוניסטיים השתמשו במבט מגבוה בציורי העיר שלהם, ועל-כן, הדמיון בין הציור האימפרסיוניסטי לצילום אינו מקרי. הטשטוש בתצלום נגרם בשל בעיות טכניות הקשורות בצילום, שעדיין היה בשלבי פיתוח. החשיפה הארוכה גרמה לכך שבעוד שעצמים יציבים הצטלמו בצורה ברורה ביותר, בעוד שכל חפץ נע התקבל מטושטש כאשר המצלמה קלטה את תנועת הדמות. מונה בחר גם הוא לצייר את דמויותיו באופן הזה. בדומה לתצלום, הדמויות שנעות בשדרה הן כל כך מטושטשות עד שכמעט ולא ניתן לזהות אותן או אפילו להפריד אותן זו מזו. כך הצופה לא יוכל להסתכל על כל דמות ודמות בנפרד במטרה לנסות ולהסביר בצורה סיפורית מה מעשיה בתמונה. כאן הצופה יקלוט את כל התמונה כיחידה אורגנית אחת, על האווירה המיוחדת שלה. מונה התמקד בעיקר בתנועה הרגעית. התעניינות זו תאמה את הגישה האימפרסיוניסטית לתיאור החפוז של הטבע והרגע החולף, גישה שהושפעה גם מהצילום. כך למשל מונה ניסה לתפוס את השינויים החלים בצבעי הנוף או האובייקטים בעקבות שינוי האור שנגרמו עקב תנאי מזג האוויר ומהלך שעות היום.
וכאן אני מסיימת את דבריי. אני מקווה שזה היה לכם לעזר, גם אם ידעתם את כל זה וגם אם לא. את מונה למדתי לאהוב רק לאחרונה. כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני 'רנסאנסית' במחשבה שלי והמשיכה המיידית שלי היא תמיד לציורים פיגורטיביים מאוד שמצוירים היטב ובדיוק רב למציאות. אבל יש משהו ביצירה של מונה שפשוט שבה את לבי. ההתבוננות ביצירה שלו היא אכן ראשונית, אני מתבוננת ביצירה וגם אם היא לא ברורה לי לחלוטין או מעט מופשטת, היא משרה בי רוגע מסוים. מקווה שגם אתם תאהבו אותו כמו שאני למדתי לאהוב. ותודה לך, אירה! אז עד לפעם הבאה- שתהיה לכולם שבת רגועה ונינוחה- כמו בציור.
