זה לא כל-כך נעים לראות כיתה ריקה?

לא. זה לא כל-כך נעים להיות באחת כזו. ועוד לפני שמונה בבוקר.

הפונט הנפלא הזה נוצר ע"י מאיר סדן וניתן להוריד אותו דרך האתר http://www.oketz.com/fonts/ariana.html

אבל זה מה שהיה היום בבוקר. קמתי בארבע מתוך רצון ללמוד, ובאמת שהשתדלתי להספיק כמה שיותר לפני תשע וחצי. יש לי יחסי אהבה-שנאה ללימודים האלה. מצד אחד, החומר מעניין אבל מנגד, הלמידה למבחנים מתישה. מצד אחד, יש לי את הצמא לדעת, אך מנגד-אני רוצה כבר לסיים עם הפורמליות הזו ולהתחיל ליצור דברים משלי במשרה מלאה. מצד אחד, כיף לחיות את החיים הסטודנטיאליים והחברות שלי מדהימות אחת-אחת אבל אני בקושי רואה אותן לאחרונה (שלא תחשבו שאני לא מקבלת על הראש בגלל זה.) עצוב להודות בכך, אבל אני לרוב בספרייה ולא משתזפת על הדשא מול מקסיקו. ספרייה אחת מחניקה ואפרורית, ולפעמים זה מרגיש לי כאילו אני היחידה בספרייה הענקית הזו, ואין אף אחד מלבדי, ומלבד פינקי והאוזניות. קורה לי שאני מהרהרת, ככה ביני לבין עצמי, אם אני יכולה לשנות באופן רשמי את מקום מגוריי לספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באונ' תל-אביב. אפילו שקלתי לומר לזקנים החביבים האלה שיושבים בכניסה לספרייה שאני כבר מרגישה קירבה אליהם. אחרי הכל, אני רואה אותם יותר ממה שאני רואה את ההורים שלי. הספרים הפכו לחברים הכי טובים שלי. המעברים החנוקים בין מדפי הספרים הפכו להיי-לייט של היום שלי. מתי אמצא אוצר? היכן מסתתר איזה ספר עם מכתב רכילותי כזה או אחר. לרוב אני חוזרת בידיים ריקות. לא, רגע, ידיים ריקות אמרתי? לא ייתכן. לא קרה יום שלא היו לי פחות משני ספרים עבי-כרך בתיק. לא פלא שאני ממורמרת? אומרים לי שאני צריכה לשנות גישה לכל עניין הלימודים, לקחת כמה צעדים אחורה ולהסתכל על התמונה הרחבה. אז אומרים. זה בדיוק מה שעשיתי (והנה ההוכחה למעלה) ורק מוות ביסוריים נשמע כמו משהו נורא יותר מללמוד על משהו שהמרצים בעצמם איבדו כל תשוקה ללמד. ולתפארת מדינת ישראל.

מפרגנת

כשהתחלתי את הבלוג הזה, היה חשוב לי להבהיר על ההתחלה שאני אוהבת לפרגן לדברים שאנשים עושים שאני אוהבת או שהשפיעו עליי בצורה כזו או אחרת. אני זוכרת שהיו כמה שהרימו גבה אבל מי שמכיר אותי כבר יודע שאני באמת כזו: נטולת-אגו כמעט לחלוטין, מפרגנת להצלחה של אחרים, לכשרונות של אחרים ולהברקות שונות שאחרים יוצרים, שאין לי שום חלק בהצלחה שלהם ועדיין- אני יותר מנלהבת לחלוק עם אחרים. ואולם, עד עכשיו לא יצא לי לגמרי (לא כמו שרציתי) לפרגן באמת לעשייה מבורכת. אז הראשונה שאפרגן לה היא לא אחרת מדר משיח מהבלוג הנפלא 'אפונה-בלוג אופנה'-
 http://afoona-pea.blogspot.com/ - זהו הבלוג הראשון בעברית שיצא לי להיתקל בו ברשת שעוסק באופנה. אהבתי את הסטייל של דר על התמונה הראשונה- היא קלעה בול לסגנון ולטעם שלי. הרבה תחרה, הרבה בדים נשפכים, הרבה שילובים מבורכים בין צבעי פסטל עדינים לשחור, הרבה שמנת, רקמה, קפלים וכו'. בקיצור, כל הפריטים שיהיו בקולקציה שאני אכין, אם אי-פעם אצליח לעבור את השלב הראשון של הסתגלות למכונת התפירה שלי (אני מודה, אני מאויימת על-ידי מכשיר ישן בן עשרים שנה. זה מגוחך, אל תנסו להבין)
ובחזרה לענייננו. כשחיפשתי אחר האאוטפיט המושלם בשביל להראות לכם, היה לי הרבה אופציות מהאתר של דר, והבחירה היתה לא-פשוטה. לאחר לבטים רבים בחרתי בשני אאוטפיט שונים, מקווה שתאהבו. את כל התצלומים ניתן להשיג באתר של דר, ובעיקר כאןhttp://afoona-pea.blogspot.com/2010/05/dusty-pink-love.html וכאן- http://afoona-pea.blogspot.com/2010/05/peach-black.html . ללא כל בושה אני מודה פה שהבלוג של דר מהווה עבורי מעין 'אחות גדולה' בעולם הבלוגים. הבלוגים שלנו מאוד שונים באופי שלהם, אבל הסטייל שלה מאוד מזכיר לי את שלי, ואני שואבת מהתמונות שלה הרבה השראה.היא כותבת נפלא, מדגמנת כמו מקצוענית והאתר הזה הוא כולו... היא. הסטייל שלה מורגש בכל סיכה, בכל נעל, בכל חצאית, והשפה העיצובית והאופנתית שהיא יצרה לעצמה בעיני מביאה תחכום מעודן ומעידה על רגישות עצומה לפרטים. התמונות תמיד יפות ועדינות, וניכרת על האתר השקעה עצומה והקפדה על אמירה אסתטית בכל פוסט מחדש. בעיני, זו אמנות של ממש ולא הרבה מסוגלים ליצור אסתטיקה כזו ולהיות עקביים לאורך זמן. דר בהחלט מצליחה במשימה המורכבת הזו, אז לא פלא שהיא מופיעה פה אצלי (ואין לי כל ספק שתמצאו קישורים אליה מתישהו במהלך הפוסטים הבאים שלי). הכנתי מעין קולאז' מהאאוטפיט שלה שאהבתי, הבלוג שלה מלא  בהם, אבל בעיני אלה המובחרים. אתם מוזמנים להיכנס לקישורים ולהתבונן בקולאז', אבל ראו זאת כהזמנה להתמכרות קשה !

משעשע היה למצוא את הנעליים המופלאות האלה של קאלה שבהם אני חושקת כבר זמן מה, אצל דר. זה רק אישש את מה שידעתי ממזמן- סטייל אישי הוא משהו שנולדים איתו. אם אין לך את זה, אז אין לך את זה. אבל אם יש לך את זה, יש לך את זה ובגדול. אני ממליצה לכל מי שסטייל אישי וסגנון מיוחד מעניין אותה, לבקר בבלוג של דר לפחות פעם אחת.