הדף Must-Have עודכן בהצלחה.

10 טיפים ראשונים (להישרדות בג'ונגל שבחוץ) בדרך אלייך.... חג שמח !

בוקר קשה עבר על כוחותינו

בוקר כזה עוד לא היה לי. קמתי בבוקר, העמסתי את הספרים על הגב, עליתי על הפלטפורמות הוורודות והמנצנצות שלי, ועם רעננות מעוררת-קנאה עשיתי את דרכי לאוניברסיטה. כמדי יום, אני מעבירה את הבוקר בהמתנה לפתיחת הספרייה המרכזית בסוראסקי, בעודי טורפת, ללא-רחמים, סנדוויץ' עם גבינה צהובה וזיתים,שאלוהים יודע איך זה יכול להיות שפיסת גן-עדן מופלאה כזו עולה רק שלושה שקלים. כן, אני באמת בחורה של דברים קטנים, אבל לא בזה עסקינן. אז אחרי שסיימתי להתענג על הכריך האומלל שנקלע לדרכי, אני מכתתת רגליי לעבר הספרייה וממתינה בסבלנות. לרוב עוברות רק דקות בודדות עד שמישהו בא ופותח את הדלת לנשמות התועות שהצטופפו להן בכניסה לספרייה בתשע בבוקר. אך הבוקר, לא היו לי שותפים לפשע. הייתי בודדה ולא היה עם מי להצטופף בשקט בכניסה. זה היה מחזה קצת עצוב. עמדתי חסרת-מעש מול דלתות הזכוכית העצומות והרהרתי ביני לבין עצמי האם הודיעו ברדיו על מלחמה ולא שמעתי? כבר כמעט התחלתי לכעוס על עצמי על ההתנזרות המוחלטת שלי מכלי תקשורת ישראליים (עיתונים ורדיו לרוב, מטלוויזיה הרמתי ידיים ממזמן) ואפילו הטפתי לעצמי על כך שאני כזו-אני, ושאולי הגיע הזמן להתעדכן מה קורה ביקום מסביבי. אני יודעת שאני חיה לי באיזה יקום מקביל שאין לו שום קשר למציאות הקיומית של ימנו, ולרוב אני ממש בסדר עם זה שיש לי 'ארץ פלאות' משלי, אבל היום הרגשתי קצת מגוחכת כשהייתי צריכה להתקשר להעיר את בן-זוגי היקר ולומר לו שיקום ויבדוק עבורי האם הספרייה הודיעה על מוות זמני. טוב שהוא שיתף פעולה, אחרת עוד הייתם מוצאים אותי יושבת שם על המדרכה וממתינה בשקט שמישהו יבוא ויגאל אותי מיסוריי. אז אחרי שהוא אושש את חשדותיי, שאכן הספרייה ניתקה את הזרם ליומיים הקרובים, הקמתי את עצמי מהרצפה ונשבעתי שאני עושה הכל כדי למנוע את התקף החרדה שעתיד לבוא. בלי ספרייה האוניברסיטה מרגישה לי עצומה ומאיימת לילדה קטנה כמוני. אז ברחתי ממנה כל עוד נפשי בי. עליתי על האוטובוס הראשון שראיתי, וכמו שתמיד קורה, מצאתי את עצמי בדרך לבית הוריי. יש משהו בבית הזה שאין בשום מקום אחר בעולם כולו. מן שלווה כזו שאופפת אותי ברגע שאני יורדת מהאוטובוס בתחנה מול הסופר-פארם ולוקחת נשימה מלוא ריאות של משב אוויר מזגנים מעורבב עם שאריות של בשמים במבצע. יש משהו בשכונה שלי שאין בשום מקום אחר שאי-פעם הייתי. סוג של נחת. כמו אחרי יום שלם שהסתובבת בג'ינס צמוד ועקבים גבוהים, ואת נכנסת הביתה אל הטרנינג המהוה שלך ואל הכפכפים המפנקים. אז ככה אני כשאני בפתח-תקווה. אומרים 'ברומא התנהג כרומאי', ואני אומרת- 'בפתח-תקווה התנהג כמו פתח-תקוואי'! הום סוויט הום! עכשיו סילחו לי, אני הולכת לגנוב מהסירים של אימא מבלי שתראה. שנה שלמה אני מחכה בשביל סלט הפסטה הקר המפורסם שלה, והוא אף פעם לא מאכזב. אז מה אני מאחלת לעצמי החג הזה? שאצליח לצלוח אותו בלי להעלות 15 קילו רק מבייבי מוצרלה, הדבר הכי טעים שאכלתי לאחרונה. תכניסו כמה כדורי מוצרלה לתוך הפסטה שלכם. אכלתי השבוע ב'כרמא', המסעדה הכי טובה בירושלים והסביבה, והתענגתי על כל ביס. מדובר בפסטה רחבה עם רוטב עגבניות סמיך (עם עגבניות מיובשות, תבלינים ועגבניות אמיתיות) כמה עלי מנגולד, למעלה, וכדורי בייבי מוצרלה בשביל להשקיט את הבטן ולרמוס את המצפון. אני אוכלת עם העיניים. תמיד הייתי. ואחרי כל הדיבורים האלה על אוכל, אתם תיאלצו לסלוח לי, לבטן יש רצונות משלה. אז עד כאן לעת עתה. לכל מי שקורא את זה בימים הקרובים- אאחל חג לבן מלבב, הרבה אוכל טוב, הרבה מוזיקה נהדרת והרבה ביחד עם אנשים אהובים. עד הפוסט הבא, אתם בהחלט מוזמנים להתעדכן בדפים השונים בבלוג, יש הרבה עוד מה לקרוא ומה לראות. תהנו ...!