שבוע הולך ונגמר לו. יום חמישי בערב, אני עם כוס תה, שומעת שירים שקטים וגשם זלעפות בחוץ. אני יודעת שכבר אמרתי את זה בעבר, אבל כשיורד גשם בחוץ, אני פורחת בפנים. יש משהו קסום בגשם, בדרך שבו הוא חושף את העולם בשברירותו ולרגע גורם לו לקפוא במקום. ובנקודה הזו בזמן, גם אם זה נמשך רק לרגעים ספורים בלבד ותיכף נעלם, אני מרגישה חלק מהיקום הזה. ותחושת השייכות הזו, שלרוב כל-כך זרה לי, מתקבלת בברכה, בחיוך קטן שאומר הכל.
וכך אני מתהלכת בעולם בימים האחרונים. החורף בא לבקר אותי, וגם אם זה ביקור חטוף, הוא שווה את ההמתנה.
וכך אני מתהלכת בעולם בימים האחרונים. החורף בא לבקר אותי, וגם אם זה ביקור חטוף, הוא שווה את ההמתנה.
From "Paper Cup": words and music by Heather Nova. Design: through Polyvore.com
חורף בשבילי זה לפני הכל המוזיקה. הטונים נרגעים, הגיטרה החשמלית מוחלפת באקוסטית, הזמרות נהיות יפות יותר, והמילים- רק יותר מרגשות. היום, כשנסעתי באוטו חזרה הביתה מהאוניברסיטה, ירד גשם בלי הפסקה, וככל שהוא הלך והתחזק, הלכתי והגברתי את הווליום. זו היתה הרגשה מדהימה. הידיים על ההגה, קצוות שיער על הפנים, עייפות של יום ארוך שניכרת בכל נים בגוף, אבל העיניים עדיין מביטות על המבול הזה בעיניים רעננות, של מישהו שזה עתה התעורר משינה ארוכה מדי. בחרתי בשיר הזה של הת'ר נובה מכיוון שמהצליל הראשון שלו, המנגינה פשוט שואבת אותך פנימה. הייחודיות של הת'ר נובה טמונה ביכולת המופלאה שלה לשלב בין טקסטים נוגים, פואטיים, ובין מנגינות מופלאות, והיא קושרת אותם יחדיו בצורה כל-כך קסומה שאין דבר שאפשר לעשות מלבד לקחת נשימה ולהתמסר לכוח של המוזיקה שהיא יוצרת. כמו אמנים רבים וטובים, גם היא מעולם לא היתה עקבית באיכות היצירה שלה. על-אף שהוציאה מספר לא מועט של אלבומים, צריך לברור היטב בין השירים כדי למצוא את הפנינות האמיתיות. אבל שירים כמו זה (שמופיע פה בגרסה מקוצרת, של שני הבתים הראשונים, שהם האהובים עליי מכל) הם שירים שלא מתיישנים לעולם. בכל חורף, אני מוציאה את הדיסק מערימות הדיסקים המאובקות, ולא משנה באיזו תקופה אני בחיים, בין אם טובה או זוועתית- השירים שלה תמיד פוגעים בדיוק בנקודה הרגישה הזו, שאי- אפשר להבין במילים. אז לכבוד ימי-החורף הנפלאים שפוקדים אותנו בשבוע האחרון, קיבצתי לכם את חמשת השירים הכי יפים של הת'ר נובה. למה? כי אף פעם לא מאוחר להתרגש. סופשבוע נעים! ~רעות
