finding the center

אני מניחה שלפעמים צריכים כמה שבועות של חוסר-וודאות ובלבול, בשביל להחזיר לעצמך את המרכז שלך. ככה זה היה אצלי. במשך שבועות שהתהלכתי כמו סהרורית, לא באמת ידעתי מה הייתי רוצה שישתנה, אבל לא רציתי להישאר תקועה באותו המקום לעוד שנה-שנתיים. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני צריכה להקיף את עצמי בעשייה בשביל להרגיש 'ראויה', אבל המתח הזה הוביל אותי לחוסר-עשייה נוראי. ופתאום, ביום חמישי בערב, זה השתחרר. נסיעה אחת אל מחוץ לעיר, אל הרוח הקרירה שעדיין נושבת בירושלים, האורות של העיר בלילה, האווירה המיוחדת, השקט המופתי- כל אלו החזירו אותי לאיזון שהייתי זקוקה לו. הבנתי מה עליי לעשות. או יותר נכון, מה עליי לא לעשות. ומאז אני מרגישה הקלה. הקלה שעוזרת לי למקד את תשומת הלב לדברים הקטנים האלה שהופכים רגעים לבלתי-נשכחים. ומאז דברים מתחילים לפעול לטובתי, בלימודים אני מצליחה להתרכז טיפה יותר, שזה שיא כשלעצמו, מבחינה של יצירה- אני מלמדת את עצמי אנימציה, ובמקביל עורכת קטעי מוזיקה בשביל פרוייקט זניח שפתאום קיבל משמעות. בין לבין אני מתחילה לצייר בטכניקות חדשות שעדיין לא יצא לי, וזה כיף גדול.אני ממש מקווה שאספיק להעלות השבוע כמה מהציורים החדשים שלי. אתמול קיבלתי את מכונת התפירה הישנה של אימא (שחזרה מתיקון) ואיתה קיבלתי אנרגיות חדשות לשבוע שלי. כמה שיעורים אצל מורה פרטית, ואני יכולה להתחיל ליצור את הקולקציה שתמיד חלמתי עליה- להתחיל לעצב בגדים לעצמי וגם לחברות. דברים כאלה מרגשים אותי. נותנים לי אנרגיה להתחיל את היום. אני מקווה שעם הזמן, הבלוג יתפתח ויקבל אופי יצרני יותר. אני בהחלט רואה הרבה דברים באופק.

גם וגם, בין לבין