הפעם זה היה קצת אחרת. הפכתי את זה לפרוייקט פומבי והודעתי לכל חבריי שאני נפטרת מכמה שיותר. בגדים, ספרים, נעליים, תיקים- כל דבר שנמצא אצלי ונותר ללא שימוש היה עתיד להימסר, ללא אפלייה של כסף או חשיבות. השארתי לי ג'קט ג'ינס ישן ושמלה קצרצרה בצבעים מזעזעים שקניתי כשהייתי בת 12, ושני אלה נותרו בארון כ'בגדי נוסטלגיה'. כל השאר הוצא החוצה ללא רחמים. הודעתי מראש שאני קצובה בזמן וכל מה שלא יימסר באותו השבוע לחברים, יועבר ישירות לאנשים אחרים שזקוקים לו. ההיענות היתה נעימה ומבורכת. התחלתי להכין שקיות לחברים, עם בגדים שחשבתי שיאהבו, והיו כאלה שבאו אליי ויצאו עם כמה שקיות גדושות בכל-טוב, וזה גרם לי שלווה ונחת. חלק עיקמו פרצוף ולא הבינו את האושר העילאי בלמסור לאחרים (כמה עם חוש 'עסקי' אף דאגו להבהיר לי שהיה עדיף אם הייתי מנסה למכור ולהרוויח מזה) אבל בסופו של דבר, כולם יצאו מרוצים. נהנתי במיוחד לשמוע שהבגדים שלי רואים עולם ומתהלכים ברחובות, לאחר תקופה שרק ידעו ניוון מהו, כאשר דחסתי אותם על מדפי הארון ונתתי להם אוויר ותאורה מלאכותית מדי פעם בפעם.
לאחר שטיהרתי את הארון מכל 'הלא-נחוץ', נותרתי עם כמה פריטים טובים, והרבה מקום לדברים חדשים. לאחר שיחה אצל דוד, הפקיד בבנק האהוב עליי, אשר שמח לבשר לי שהפעם אני בפלוס, ועוד בפלוס נכבד, החלטתי לעשות מעשה וללכת לרכוש לי כמה פריטים טובים, איכותיים, שישמשו אותי לזמן רב ככל האפשר. או במילה אחת- פריטי 'בייסיק'. אני מלכת-הבייסיק, ללא ספק. כמו שאומרים ש'הסנדלר הולך יחף', אנוכי, על אף היותי מעצבת הדפסים לטי-שירטים, תמיד הולכת עם חולצה חלקה. אני לא חושבת שמישהו ראה אותי הולכת עם הדפס כלשהו מאז שנות החטיבה הרחוקות.
בייסיק מבחינתי הוא אורח-חיים. לדעת לנצל עד למקסימום את הדברים הבסיסיים שצריכים להיות בכל מלתחה, ולהתייחס אליהם כמנוף ליצירתיות. מהסיבה הזו אני מייחסת חשיבות לאקססוריז ויש לי רשמית חולשה נוראית לתיקים (שלא הייתי מודעת אליה עד אתמול). צעיפים, צמידים, שרשראות, נעליים- כל אלו נראים הרבה יותר טוב כשהבגדים חלקים ומעוצבים בקווים נקיים.
אז לאחר השיחה המעודדת עם הבנק, שמתי על עצמי בגדים נוחים (טיפ ענק למי שמארגנת לה יום קניות מרוכז! חשוב שתבואו עם בגדים שקל ונוח להחליף בקלות ובמינימום זמן) לקחתי כרטיס אשראי ודחסתי בקבוק מים קרים לתוך התיק ואת הטלפון השארתי בבית. שום הסחות-דעת.
כל מי שמכיר אותי באמת, יודע שיחסית לבחורה שאוהבת אופנה, אני די מקובעת. אני אוהבת דברים מאוד ספציפיים ולרוב אני יודעת איפה אמצא אותם עוד לפני שכף רגלי דרכה בקניון. ומהסיבה הזו בדיוק, כשהחלטתי למלא את הארון בפריטי בייסיק, ידעתי שיש מקום אחד שאני עתידה ללכת אליו והוא- זארה (Zara).
זה ידוע שיש לי נאמנות אדירה לכל דבר בחיים שלי (אפילו לטעם שלי בגלידה) וזה אומר שגם למותגים שלי אני נאמנה, גם אם הם מאכזבים אותי לפעמים. רק את מנגו (Mango) נטשתי, וגם זה קרה רק לאחר תקופה ארוכה של משבר ביחסים. אחרי כמעט שנתיים שכל עונה היתה גרועה יותר מהקודמת, החלטתי להרים ידיים והבנתי שזה לא בשבילי. אני לא דרמטית לחינם, הבגד הראשון שקניתי בכספי שלי היה סוודר מזעזע בצבע אדום שרכשתי במנגו במחיר מופקע (אז, אבל גם היום) ואני זוכרת שהלכתי עם הסוודר הזה עד שהוא לא יכל לעלות עליי גם עם עזרה מאחרים.
כבר רבות נאמר על זארה, ואין לי רצון להיכנס לתוך הקלחת המבעבעת הזו. העובדה היא, שאני מוצאת שם תמיד את מה שאני מחפשת ותמיד במחירים סבירים. האיכות שלהם, לטעמי, סבירה ביותר ואפילו נפלאה בהשוואה למחירים השפויים. ועכשיו הגענו לעיקר; כשזה נוגע למחירים יש לי הסכם שקבעתי עם עצמי לפני שנים ועד היום עמדתי בו בגבורה מעוררת-הערכה (לא שזה היה קל, תאמינו לי שהיו רגעים שכמעט נשברתי) החוק שלי, 'חוק המאתיים', אומר שכל פריט חייב לעלות עד 200 שקל ולא שקל יותר. 'חוק המאתיים' הוא חוק חשוב עבורי. הוא מנפה בקלילות את הפריטים היקרים שידי אינה משגת לרכוש, ומותיר אותי עם בחירות שפויות שמתאימות לכיס ומונעות ממני מפח-נפש עצום. כמובן שאין לי שום כוונה להטיף לאף אחת, בגדים \ תיקים \ נעליים הם חולשה משותפת לכולנו, אבל אני באמת משתדלת לא לחרוג מתקציב מסוים. אני שונאת להיות במינוס, שקשה לכסות. 'חוק המאתיים' עוזר לי בזה כבר תקופה ארוכה, וזה כשלעצמו הוא הישג.
במעילים ובנעליים זה עובד קצת אחרת, אבל ההגבלה עדיין קיימת- נעליים מעור יכולים להגיע לאלפי שקלים. אני קונה בטווח מחירים שנע בין 200-400 שקל אבל מלבד זוג נעליים חריג אחד (שקניתי לפני כמה שנים בכמעט 700 שקל), לא יצא לי להוציא יותר מ- 350 שקל על נעל איכותית. את רוב הנעליים אני רוכשת באלדו (Aldo) בסוף העונה, ומחכה לקיצוץ האדיר שהם עושים (50%-70% הנחה בסוף עונה, 30% הנחה באמצע העונה). היה זוג נעליים שקניתי ב 70% הנחה אחרי שהייתי בטוחה שהם ייחטפו מהמדפים יום אחרי ההנחות הגדולות, ונוכחתי לגלות שעם חיוך נפלא וסבלנות מבורכת, אפשר להשיג הכל.
מעילים איכותיים אפשר למצוא במחיר שפוי, בין 250-350 שקל, ואם מחפשים היטב בין הקולבים, אפשר למצוא מעילים נפלאים במחירים נמוכים עוד יותר. המעיל המחויט הארוך שלי, בצבע אפור-כהה, שרכשתי לפני כמה עונות ב-250 שקל בתחילת עונה בזארה, הוא ההוכחה הכי טובה לכך שגם באופנה, כמו בחיים, צריך המון סבלנות, נכונות לעבודה קשה (לחפש אוצרות בין ערימות של בגדים זה קשה ואפילו מתיש, במיוחד בדיזינגוף סנטר) ואסרטיביות במידה (תנסו לבקש ממוכרת בזארה לעזור לכם בהנחות סוף-העונה... בלתי-אפשרי, נכון? אז זהו, שזה אפשרי. הכל עניין של גישה. אולי אני אעשה על זה Tutorial מתישהו.) כדי שתאמינו לי ושלא תחשבו שאני רק דיבורים, בפוסט הבא (20 מתחת ל- 200) אעלה תמונות של עשרים פריטי-בייסיק מושלמים, שבעיניי כל בחורה צריכה שיהיה אצלה בארון, וכולם מתחת ל-200 שקל לפריט.
אני ממליצה לכן ליישם את 'חוק המאתיים' בפעם הבאה שאתן הולכות לקניות. תאמינו לי, שהחוק הזה, בניגוד לחוקים אחרים, לא רק שהוא לא יגביל אתכן, אלא ההפך- זו ההזדמנות המושלמת עבורכן להיות יצירתיות ולחפש פריטים איכותיים שישארו איתכן גם בעונות הבאות. פריטי-הבייסיק יאפשרו לכן להיות 'זיקית' ולהחליף סגנונות מבלי להחליף מלתחה שלמה- בימים הקרובים אראה לכן איך אפשר לקחת כמה פריטי בייסיק ולהרכיב מהם כמה סגנונות שונים, כל אחד נהדר כשלעצמו, על-ידי החלפה של תכשיט, תיק ונעליים. מבחינתי, זה החופש האולטימטיבי להיות יצירתית ומקורית, וליצור סגנון שהוא כולו שלך. ואם זה לא סוג של אמנות, אז אני אינני אמנית.
