הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג, לצערי הייתי עמוסה מדי, וכתיבת בלוג הרגישה לי כמו מותרות שלא יכולתי להרשות לעצמי. אבל זה לא אומר שלא חשבתי עליכם בזמן שנעדרתי! בכל פעם שהייתי צריכה להגיש עבודה או לכתוב הרצאה או ללמוד למבחן מעצבן- תמיד חשבתי שלפחות כשזה יגמר, אוכל לשבת ולכתוב בבלוג. והנה, פתאום זה קרה- אחרי שלושה שבועות עמוסים נורא, קרה הדבר שלו חיכיתי- קיבלתי לעצמי כמה שעות של שקט, בהם אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי. אז דבר ראשון ישנתי. שנת-צהריים מתוקה ביום שבת בצהריים, פריבילגיה שלה לא זכיתי מזה שנים. והנה עכשיו כבר חמש, ואפשר לכתוב. יש לי המון מה לעדכן ומה לספר, ואני אנסה להספיק הכל. אז ככה: בעוד שלושה שבועות זה קורה: אני מתחתנת! אחרי חודשיים רגועים למדי (מהאספקט הזה), פתאום, איכשהו, הגיע חודש מאי, ועם בואו נכנסנו ללופ משוגע של פגישות ותיאומים וסידורים וארגונים ואין רגע דל מאז. הימים נהיו ארוכים יותר ודחוסים יותר, להגיע לאוניברסיטה החל להרגיש כמו תחנות ביניים בין סידורים בתוך הבית וסידורים מחוצה לו. למזלי, יש לי את פייר. פייר, מכונית הטויוטה קורולה האפורה שהוריי קנו לי ליומולדת לפני חודשיים וקצת, התגלה כדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי. מלבד להכיר את איתי, כמובן... אממ...כן. פייר תמיד עומד לצדי, יש לו נאמנות מעוררת הערכה וחיי בהחלט נהיו הרבה יותר קלים והרבה יותר דינמיים מאז שזכיתי להכיר ולאהוב אותו. יש משהו בניידות הזו, ביכולת להגיע לכל מקום מבלי להסתמך על טובות מאחרים, מבלי לתת דין וחשבון לאחרים, וכמובן- מבלי לדאוג שהאוטובוס האחרון יעבור ועמו הדרך שלי הביתה. העצמאות שפייר העניק לי כמעט באופן מיידי הכניסה המון טוב לחיי הגדושים גם ככה. אני מודה, ואני לא מתביישת לומר, שאני פשוט מאושרת כשיש לי אותו לצדי. הוא יקר, אין בכך כל ספק, ומאז שיש לי אותו אני מרוששת כמעט תמידית, אבל כשצריכים להגיע למקומות שונים ביום אחד (כמו יום שני האחרון, שהייתי בשישה מקומות שונים, רחוקים זה מזה, בהפרש של כמה שעות וללא פייר לא הייתי יכולה להספיק אפילו לא שניים) אי-אפשר שלא לברך שהוא נמצא וקיים רק בשבילי. ההורים שלי עוזרים לי מאוד מהבחינה הזו, נחמד לדעת שהם מבינים ומעריכים את הקשר העמוק עליי ומפרגנים לנו מאוד. :)
פסח עבר, המימונה עברה, יום השואה עבר- המון אירועים חשובים שהשנה, לצערי הרב, היו שוליים עקב עומס לא הגיוני בלימודים. מכיוון שזה הסמסטר האחרון שלי, יש לי שלושה סמינריונים מאוד תובעניים, והיה קשה לחלק את הזמן בין עוד 10 קורסים שדרשו את תשומת לבי. הייתי צריכה גם להגיש הרצאות מול הכיתה, ואני , פרפקציוניסטית שכמותי, התאמצתי כאילו מדובר בעבודת הדוקטורט.
את רוב חודש אפריל העברתי בעיצוב ההזמנה ובגלל זה הייתי הרבה ליד המחשב אבל בקושי באינטרנט. אכלתי, שתיתי, ישנתי ובין לבין ציירתי. זה לקח המון המון זמן וייתכן שאפילו צמחו לי כמה שערות אפורות מרוב המתח לעצב משהו יפה, שיאמר- 'זו ההזמנה של רעות ואיתי'. אני מקווה שהתוצאה תואמת לשאיפה של שנינו, העיקר שיצא יפה ושכולם היו מרוצים. אין כמו להתבונן בחברים ובמשפחה כשהם מקבלים את ההזמנה ולראות אותם מחויכים ומשועשעים. אז מה מצפה לי השבוע?
בעיקר לחלק מעטפות עם הזמנות לחברים ולמשפחה. זה יכול להיות עונש מהגיהנום, אבל אני משתדלת להסתכל על זה כמו הזדמנות-פז לפגוש חברים שלא ראיתי הרבה זמן ולהזמין אותם רשמית לחתונה שלנו. היום אני נפגשת עם חברים מהצבא שהתגעגעתי אליהם מאוד, ואני בהחלט מתרגשת. החברה הכי טובה מקנדה הגיעה לארץ עם בעלה במיוחד בשביל החתונה וזה כמויות של אושר שאני לא יכולה להעביר במילים. לא הזמנתי הרבה חברים לחתונה, בעיקר חברות מהאוניברסיטה וחברים קרובים. הולכת להיות חתונה גדולה, אני רק מקווה שכולם יהנו וזה מה שחשוב לי. מסיבה גדולה וכיפית, לזה אני מכוונת. אני מקווה שבמהלך השבועות הקרובים יצא לי לעדכן בהכנות, וכמובן כשיגיעו התמונות אעלה כמה לפה. שיהיה לכולם שבוע נפלא! ואל תשכחו את הרגעים הטובים עם האנשים שאתם אוהבים- השבוע זה בהחלט במרכז מחשבותיי. התגעגעתי לכולם!
~נשיקות, רעותי
פסח עבר, המימונה עברה, יום השואה עבר- המון אירועים חשובים שהשנה, לצערי הרב, היו שוליים עקב עומס לא הגיוני בלימודים. מכיוון שזה הסמסטר האחרון שלי, יש לי שלושה סמינריונים מאוד תובעניים, והיה קשה לחלק את הזמן בין עוד 10 קורסים שדרשו את תשומת לבי. הייתי צריכה גם להגיש הרצאות מול הכיתה, ואני , פרפקציוניסטית שכמותי, התאמצתי כאילו מדובר בעבודת הדוקטורט.
את רוב חודש אפריל העברתי בעיצוב ההזמנה ובגלל זה הייתי הרבה ליד המחשב אבל בקושי באינטרנט. אכלתי, שתיתי, ישנתי ובין לבין ציירתי. זה לקח המון המון זמן וייתכן שאפילו צמחו לי כמה שערות אפורות מרוב המתח לעצב משהו יפה, שיאמר- 'זו ההזמנה של רעות ואיתי'. אני מקווה שהתוצאה תואמת לשאיפה של שנינו, העיקר שיצא יפה ושכולם היו מרוצים. אין כמו להתבונן בחברים ובמשפחה כשהם מקבלים את ההזמנה ולראות אותם מחויכים ומשועשעים. אז מה מצפה לי השבוע?
בעיקר לחלק מעטפות עם הזמנות לחברים ולמשפחה. זה יכול להיות עונש מהגיהנום, אבל אני משתדלת להסתכל על זה כמו הזדמנות-פז לפגוש חברים שלא ראיתי הרבה זמן ולהזמין אותם רשמית לחתונה שלנו. היום אני נפגשת עם חברים מהצבא שהתגעגעתי אליהם מאוד, ואני בהחלט מתרגשת. החברה הכי טובה מקנדה הגיעה לארץ עם בעלה במיוחד בשביל החתונה וזה כמויות של אושר שאני לא יכולה להעביר במילים. לא הזמנתי הרבה חברים לחתונה, בעיקר חברות מהאוניברסיטה וחברים קרובים. הולכת להיות חתונה גדולה, אני רק מקווה שכולם יהנו וזה מה שחשוב לי. מסיבה גדולה וכיפית, לזה אני מכוונת. אני מקווה שבמהלך השבועות הקרובים יצא לי לעדכן בהכנות, וכמובן כשיגיעו התמונות אעלה כמה לפה. שיהיה לכולם שבוע נפלא! ואל תשכחו את הרגעים הטובים עם האנשים שאתם אוהבים- השבוע זה בהחלט במרכז מחשבותיי. התגעגעתי לכולם!
~נשיקות, רעותי
